• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

"זו לא יצירת אמנות, זה עיוות של המציאות"

דבי אילון

שגריר ישראל בשבדיה השחית יצירת אמנות שבה התנוסס דיוקנה של הנאדי ג`רדאת, שרצחה 21 בני אדם בפיגוע התאבדות במסעדת “מקסים” בחיפה. “זו לא יצירת אמנות”, טען, “זה עיוות מכוער של המציאות”. כל שוחרי התרבות הזדעקו: פגיעה בחופש הביטוי האמנותי, ונדליזם, ברבריות. השגריר צריך היה למחות בצורה מאופקת ומכובדת.

אבל למה בעצם? בעיני, אין דבר המעיד על עוצמתה והצלחתה של היצירה יותר מתגובתו של השגריר. בתגובתו העיד השגריר כאלף עדים על כך שהיצירה דווקא משקפת ומגיבה למציאות כלשהי, מציאות מעוותת שעד כה הצליח להרחיק מעיניו.

האסוציאציה הראשונה שהתעוררה בי כשקראתי על תגובתו של השגריר היתה הסצנה המסיימת את ספרו של אוסקר ויילד, “תמונת דוריאן גריי”. כזכור, בתחילת הספר מצויר דיוקנו של עלם-החמודות ההולל דוריאן גריי. העלם מביע משאלה כי מאותו רגע ואילך ישאר קלסתרו צח וטהור כקלסתר המצויר בתמונה, ואילו התמונה תישא במקומו את סימני הגיל ובעיקר את עקבות ההשחתה המוסרית העתידים להיחרט בפניו. משאלתו מתמלאת.

הנה כמה פסקאות מסוף הספר, מן העימות האחרון בין דוריאן גריי המבוגר, שמאומה מכל מעלליו האיומים לא ניכר בקלסתרו, ובין הציור הנושא את אותותיהם:

There was only one bit of evidence left against him.  The picture itself,that was evidence.
He would destroy it.  Why had he kept it so long?  It had given him
pleasure once to watch it changing and growing old.  Of late he had
felt no such pleasure.  It had kept him awake at night.  When he had
been away, he had been filled with terror lest other eyes should look
upon it.  It had brought melancholy across his passions.  Its mere
memory had marred many moments of joy.  It had been like conscience
to him.  Yes, it had been conscience.  He would destroy it.
He looked round, and saw the knife that had stabbed Basil Hallward.
He had cleaned it many times, till there was no stain left upon it.
It was bright, and glistened.  As it had killed the painter, so it
[100] would kill the painter`s work, and all that that meant.  It
would kill the past, and when that was dead he would be free.  He
seized it, and stabbed the canvas with it, ripping the thing right up
from top to bottom.

לו אני היוצר, הייתי שולחת לשגריר עותק של ספרו של ויילד, לאות תודה על שסיפק את ההוכחה העליונה לרלבנטיות של יצירתו.

כנראה שיעניין אותך גם: