זרקו את האבן | העתיד מדגדג אותנו | אקווריום

זרקו את האבן / מוחמד אגואני
זִרְקוּ אֶת הָאֶבֶן
הַמְשֻׁפְשֶׁפֶת מֵעַל פְּנֵי
הַמַּיִם
תִּקְפֹּץ כְּמוֹ תְּרוּפַת הַזֹּהַר וְתִפֹּל
כְּמוֹ סִיּוּמָהּ שֶׁל
מִלְחָמָה
אֲרֻכָּה
יָדוּעַ כִּי
אֲנִי לוֹחֵם
אַל תַּזְכִּיר
כִּי אֲבוֹתַי עָשׂוּ זֹאת לְפָנַי
אַל תַּזְכִּיר
כִּי לַתְּקוּפָה הַזּוֹ
קָרְאוּ עַל שְׁמִי
וַאֲנִי
כְּמוֹ כָּל בַּרְנָשׁ
רוֹצֶה לֵהָנוֹת
מֵאַהֲבַת מוֹלֶדֶת
וְצֶבַע דֶּגֶל
שְׂפַת אִמִּי אָבִי
לֹא אָבְדוּ
כָּךְ אֶת הַבְטָחָתִי
כִּי הֱיוֹתִי פֹּה
לֹא מַזָּל
אֶלָּא גּוֹרָל.
העתיד מדגדג אותנו / יונתן קונדה
הֶעָתִיד מְדַגְדֵּג אוֹתָנוּ
וְאָנוּ רוֹצִים שֶׁיַּפְסִיק
וְנֶהֱנִים מִכָּל רֶגַע.
אֲנַחְנוּ בּוֹכִים כְּבָר
מִצְּחוֹק
וְגַם קְצָת מִכַּעַס.
אֲנַחְנוּ מַתְחִילִים לְחַרְחֵר
וּמִתְגַּלְגְּלִים עַל הָרִצְפָּה.
וּלְרֶגַע אֲנַחְנוּ כִּמְעַט מִחוּץ לַזְּמַן
וּפִסַּת הַהוֹוֶה הַיְחִידָה שֶׁנּוֹתְרָה
הִיא הָרִצְפָּה
עָלֶיהָ אֲנַחְנוּ מִתְגַּלְגְּלִים.
וְהֶעָתִיד
כְּמוֹ דּוֹד גָּדוֹל
וּקְצָת סוֹטֶה
רוֹדֵף אַחֲרֵינוּ
וּמְדַגְדֵּג
וְהוּא צוֹעֵק
“אֲנִי בָּא
אֲנִי בָּא”
וַאֲנַחְנוּ חוֹמְקִים שׁוּב מִזְּרוֹעוֹתָיו הַשְּׂעִירוֹת
וְרָצִים לַמִּטְבָּח
וְהֶעָתִיד נִכְנָס לַמִּטְבָּח
מִכְנָסָיו כְּבָר מֻפְשָׁלִים
וַאֲנַחְנוּ מִתְחַבְּאִים מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן
וְהֶעָתִיד צוֹעֵד מִצַּד לְצַד
וְלֹא מוֹצֵא אוֹתָנוּ
וְאָז לְפֶתַע אֲנַחְנוּ לְבַד
עֵינֵינוּ צְרוּבוֹת דְּמָעוֹת
וּפָנֵינוּ בּוֹעֲרִים
מִבּוּשָׁה
וּמִפַּחַד
וּבַמִּטְבָּח הֶחָשׁוּךְ
לֹא נִשְׁאַר לְפֶתַע דָּבָר
מִלְּבַד הֶעָבָר
*
כָּךְ רוֹעֵד
עָמִי בְּפַחַד
מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן
שֶׁל זַעֲמוֹ
מְחַבֵּק אֶת בִּרְכָּיו
וְאֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהַפְסִיק
לַחֲשֹׁב מָתַי שׁוּב
הֶעָתִיד יָבוֹא.
אקווריום / מוחמד אגואני ויונתן קונדה
אֲנִי וְאַתָּה
דָּגִים בְּאוֹקְיָנוֹס
שֶׁל מִי?
בְּעִיר אַנְדַלוּס
הַמִּלִּים הֵן
סְלָעִים
בְּפִינוּ
וְכִּבּוּשׁ אֵינוֹ
אֶלָּא שְׁתִיקָה
מֵאֲחוֹרֵי מַסֵּכַת הַלּוֹחֵם.
בָּאַקְוַרְיוּם שֶׁל
הַהִיסְטוֹרְיָה
כָּעֵת
אֲנִי וְאַתָּה
חוֹר בָּאוֹר
סֶדֶק בַּזְּכוּכִית.
יונתן קונדה ומוחמד אגואני הם משוררים, חברים בהרכב סיסטם עאלי. ספרם המשותף, “תנאים מוקדמים”, יצא במהדורות מקבילות בעברית ובערבית בהוצאת מטען, 2012.


