חג הומניסטי, אקולוגי, סולידרי, קומונָלי וצמחוני
בעל תואר שלישי במסלול לפולקלור ותרבות עממית באוניברסיטה העברית בירושלים, מלמד באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללת אחווה וכותב בנושאים של תרבות וחברה
לכאורה, בעולם מתוקן, הרחוק מסטריאוטיפים גזעניים ומהנָּשָׂאים מכוערי-הנפש שלהם, זה אמור היה להיות ויכול היה להיות אחד החגים היפים ומעוררי ההשראה ביותר, בעיקר בהשוואה לחגים וימי מועד אחרים בלוח השנה היהודי-ישראלי.
לכאורה, בעולם מתוקן, הרחוק מסטריאוטיפים גזעניים ומהנָּשָׂאים מכוערי-הנפש שלהם, הוא היה יכול לשמש דוגמה ומופת דווקא עבור אנשים שדיבור ערכי על אידיאלים נעלים הוא חלק מההצגה היומיומית שלהם…
כי תחשבו על תכניו של החג היפה הזה: זהו חג שאינו חוגג הרג, קטל, טבח; הוא אינו מציין נצחון צבאי, נקמה צמאת דם, הצלה מופלאה מצוררים; הוא אינו מטפח כיבוש, שנאה, חשבון-דמים נצחי, חרדה קולקטיבית; הוא אינו לאומני, הוא אינו מיליטריסטי, הוא אינו דתי-פונדמנטליסטי.
תחשבו על הפרקטיקות של החג היפה הזה: הוא חג של פיוס בין דתות, שבטים, ולאומים; הוא חג של שמחה, הוא חג של אירוח ומאור פנים, הוא חג של שכנות טובה, הוא חג של משפחה וקהילה, הוא חג של חגיגה צבעונית, הוא חג של טבע ויציאה לטבע; הוא חג יוצא דופן בישראל הבולמית שלא זובחים בו בשר על האש, אלא אוכלים ירקות, פירות, דבש, ומוצרי חלב…
אז לכאורה, בעולם מתוקן, הרחוק מסטריאוטיפים גזעניים ומהנָּשָׂאים מכוערי-הנפש שלהם, החג הזה – על ערכיו ההומניסטיים, האקולוגיים, הסולידריים, הקומונָליים, הצמחוניים – היה צריךך להיות משאת נפש ומקור לגאווה של אנשים “מתקדמים”. אבל בעולמנו הלא-מתוקן, מה לעשות, האנשים ה”מתקדמים” הם בדיוק אותם אנשים שלא יכולים לדמיין אפילו, שמשהו בתרבות מרוקו (או מחוץ לאירו-אמריקה, למעשה) יכול לשמש להם מודל חינוכי ומנוף לשינוי ערכים. לכן דווקא את החג הזה – הכל-כך שונה מחגים לאומיים ודתיים אחרים – הם מבזים ומלעיגים באופן מיוחד…

כי בעולמנו הלא-מתוקן, מה לעשות, האנשים ה”מתקדמים” הם קצת מפגרים – וכשענת הופמן, יו”ר נשות הכותל, אמרה בראיון בערוץ 2 לפני כמעט שנה (והתנצלה לאחר מכן, יש לציין לזכותה) – “כל עדה הביאה הנה את היבוא שלה. המרוקאים הביאו את המימונה, האמריקאים הביאו את השוויון”, התשובה המתבקשת, שלא נאמרה, היתה צריכה להיות: כן, נכון, הערכים שהמימונה מייצגת ומבטאת הם מהותיים וחיוניים לחברה אנושית ממש כמו שוויון.
אה, וחוץ מזה, רוח אמיתית של שיויון – בין אנשים, מעמדות, דתות, קבוצות, ועמים – נסוכה על החג הזה יותר מכל חג אחר שהופמן ודומיה חוגגים/ות.
אז שיהיה לכולנו חג שמח, חג של לב פתוח להכיר, להוקיר, ללמוד.


