סרטו התיעודי של רפאל בלולו על רבי דוד בוזגלו משיב למרכז הבמה את עולם הפיוט המרוקאי. סיפור חייו של ר׳ דוד במרוקו והגעתו לדימונה עושה תיקון לדימויי השממה והחולות המייצגים את יהודי צפון-אפריקה. למעשה, הסרט עושה מהפך: הצפון-אפריקאים הם אלה שמגיעים מהציוויליזציה ומהתרבות אל השממה והתוקפנות הציוניות
שָׁמָּה עִבְרִים וַעֲרָבִים, יַחְדָּו כֻּלָּם מְסֻבִּים, וְאֶת לִבָּם מְטִיבִים עִם כְּלֵי שִׁיר וּנְגִינָה: מאיר בוזגלו על הקשר בין עיצובה של המימונה כמועד של נתינה ושל ערבות הדדית, לבין קידום רעיון המשיחיות כפי שהבין אותו הרמב"ם
בישראל, חג המימונה התרוקן ממה שהיה פעם סמל החיבור בין יהודים למוסלמים. במרוקו, החלו לאחרונה סטודנטים לא-יהודים לראות במימונה ובמוטיבים יהודיים נוספים חלק חשוב מהמורשת שלהם והקימו את "מועדון המימונה"
המימונה זה החג שהכי מעצבן אותנו, כי הוא מבטא פטריוטיות מרוקאית אתנית ולא לאומיות ציונית, ובמרכזו ניצבת לא פחות מדמות נשית אבסטרקטית – "ללה מימונה". שירה אוחיון על החג שמוציא את כל השדות והשדים הגזענים מחוריהם, ועל ההכרח להחזירו להיות חג של אחווה אנושית
מחג בעל אופי של מחוות קירבה, ידידות, פיוס, ואיחוי שסעים בין יהודים למוסלמים הפכה "המימונה" בישראל לחג גרגרני, כשהאשכנזים ממלאים בו כרסות ועושים באמצעותו הון פוליטי
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
