ידיים מלוכלכות במלחמה בלבנון

הקורא “אריסטו” שהגיב לפוסט של רותי לביא באתר, הזכיר את מאמרו של הפילוסוף מייקל וולצר על “בעיית הידיים המלוכלכות” כמאמר רלבנטי לדיון למלחמה בלבנון. אני לא בטוח שהדיון המוסרי של וולצר מצדיק את המסקנה שהוא רוצה לגזור ממנו, אבל הוא בהחלט רלבנטי, למרות שהמושג “מוסר” הפך בימים פטריוטיים אלה לביטוי המציין תבוסתנות, אהדה לחזבאללה ובלבולי מוח של אנשים מנותקים.

על פי וולצר, העושה שימוש בציטוט מדבריה של אחת הדמויות במחזה של סארטר,  על מנת להגשים מטרות מוסריות צודקות, פוליטיקאים חייבים לעשות לעיתים מעשים המנוגדים לעקרונות המוסריים שהם מחזיקים בהם.

הפצצת העיר דרזדן בשנת 1945 על מנת להבטיח את ניצחון בנות הברית וההפצצה האטומית על הערים הירושימה ונגסקי שנטען שנועדה להבטיח את תבוסתה של יפן ומניעת מותם של אנשים רבים יותר, הם מקרים המוצגים כדוגמאות, שנויות במחלוקת, ל”ידיים מלוכלכות”. הפרה של עקרון מוסרי האוסר על פגיעה באנשים חפים מפשע על מנת להגשים תוצאה מוסרית ראויה.

וולצר מצדיק את הצורך בפשרה המכירה בכך שפוליטיקאים חייבים לעיתים ללכלך את ידיהם ולפעול בניגוד לעקרונותיהם המוסריים, אולם הוא טוען שפוליטיקאים אלו חייבים לחוש אשמה. תחושת האשמה מעידה על כך שהפוליטיקאי מחזיק בעקרונות מוסריים והוא חש אשם על כך שהוא מפר אותם.

(צריך להעיר שקיימות ביקורות כלפי הצגת הבעיה על ידי וולצר כמו גם על עמדתו בסוגיה זו).

חשוב לציין שלצד קבוצת הפוליטיקאים בעלי הידיים המלוכלכות החשים רגשי אשם, קיימות שתי קבוצות פוליטיקאים אחרות. קבוצת פוליטיקאים אחת, היא קבוצת הריאליסטיים פוליטיים, זו אינה חשה כל רגשי אשם כיוון שהיא אינה מחזיקה בעקרונות מוסריים וכל מה שמניע אותה זה השגת תוצאות רצויות. הקבוצה השנייה, זו קבוצת הפוליטיקאים שהתנהגותם מונחית אך ורק על ידי עקרונות מוסריים, פוליטיקאים השייכים לקבוצה זו לא יפרו עקרונות מוסריים גם אם זה יוביל לתוצאה רצויה.

לשתי קבוצות הפוליטיקאים הללו אין בעיית ידיים מלוכלכות. הקבוצה הראשונה אינה חשה אשמה כי אין לה עקרונות מוסריים שאותם היא מפרה והקבוצה השנייה אינה מפרה אותם.

במציאות הפוליטית העולמית כיום,  אחד ההקשרים בהם עולה בעיית הידיים המלוכלכות, היא מה שמכונה המלחמה בטרור, האם מוצדק להפר עקרונות מוסריים כגון האיסור לענות, או הזכות להליך משפטי הוגן, ולהצדיק פעולות כאלו בטענה שהפעולות המלוכלכות הללו למרות הפרתן של עקרונות מוסריים נועדו להשיג מטרה מוסרית ראויה וצודקת. – הגנה על חיי אזרחים רבים, הגנה על המשטר הדמוקרטי, או מטרות מוסריות ראויות אחרות.

ועתה לאזורנו, האם יש הצדקה להפציץ כפרים וערים בלבנון כאשר ידוע שבהפצצות הללו, בין היתר, ייהרגו אזרחים חפים מפשע? כאשר ההצדקה היא שלמרות הרג חפים מפשע, תוצאות הפצצות אלו הן רצויות וראויות – הגנה על אזרחי המדינה ומיגורו של ארגון טרור.  מטרות ראויות וצודקות שמצדיקות את לכלוך הידיים של מקבלי ההחלטות בהפרת עקרונות מוסריים.

בהקשר הישראלי הדיון המוסרי בידיים מלוכלכות הוא בלתי רלבנטי בהקשר של פוליטיקאים וגנרלים רבים. שרים שקוראים ל”השטיח כפרים”, “להפוך אותם לארגזי חול”, או רמטכ”ל שמבטיח “להחזיר את לבנון עשרים שנה אחורה”, אינם מחזיקים בעקרונות מוסריים המגבילים את השימוש בכוח צבאי, לא כאלה האוסרים על הריגת חפים מפשע ולא עקרונות אחרים, משום כך הם אינם חשים שום רגשי אשמה והם לא רואים במותם של חפים מפשע שום רע מוסרי, כל מה שהם מעוניינים בו הוא השגת התוצאה.

הקבוצה הרלבנטית לדיון המוסרי בידיים מלוכלכות, שאני מתקשה למצוא פוליטיקאים או גנרלים רבים המשתייכים לה, אבל חלק מתומכי המלחמה אכן מצדדים בה. אלה התומכים במלחמה אולם חשים אשמה ומביעים צער על מותם של אנשים חפים מפשע.

אןלם תחושת האשמה אינה מספיקה, על מנת להצדיק מוסרית את עמדתם, את לכלוך הידיים בעוולות מוסריות, הם צריכים להראות כיצד ההפצצות הללו מובילות למימושה של מטרה ראויה וצודקת. למשל, להצביע כיצד מותם של מאות אזרחים, מאות אלפי פליטים והרס תשתיותיה של מדינה מבטיחים ויבטיחו שלום, בטחון ויציבות לכל האנשים החיים באזור או מטרות מוסריות ראויות אחרות.