יהיה טוב, בעזרת השם

בסקר של מרכז גוטמן שהתפרסם בסוף השבוע שעבר וגרם לסערה רבתי, נשאלו שאלות רבות: האם אתה מאמין בביאת המשיח, האם מצוות התורה ניתנו מן השמים, האם אתה מאמין באלוהים? התשובות שסיפקו המשיבים חוללו מהומה בשל הפחד שמא מספר החילוניים מתמעט ומספר החרדים גדל. כולם החלו בספירת ראשים ובבדיקת מצב האומה.

הסיבה לכך היא שהתרגלנו שכל ענייני דת ומדינה נדונים ומוחלטים באמצעות מחטפים, לחצים קואליציוניים והחלטות פוליטיות קצרות טווח. לכן, כמות המאמינים או הבלתי מאמינים קיבלה משמעות מרחיקת לכת. מה גם שברור שבשיטה הזאת הציבור הפלורליסטי תמיד יוצא נפסד. זאת, לדעתי, משתי סיבות: הראשונה היא שלקבוצה בעלת עמדה חד משמעית יהיה על פי רוב יתרון על קבוצה שעמדתה פלורליסטית המאמינה שלכל עמדה יש מקום בשיח. הסיבה השנייה היא שהציבור החרדי תמיד אקטיבי בנושא, לעומת הציבור הפלורליסטי שרק מעוניין לאפשר לכולם לחיות באופן שבו הם מאמינים, ולפיכך הרבה יותר פאסיבי. במילים אחרות, משתלם יותר להיות חד משמעי ואקטיבי.

אבל השיטה התחילה להשתנות, והשינוי צובר תאוצה. זה קרה, למיטב הבנתי, בבחירות לעיריית ירושלים 2008. במערכת הבחירות ההיא, השיח סוף סוף לא התמקד במי שומר שבת ומי לא, והחלוקה בתוך הציבור היהודי בבירה לא נעשתה לפי האמונה באל, אלא לפי מי מעוניין למצוא דרך לחיות כאן ביחד, ומי לא; מי מאמין שהשכונה שלו צריכה להראות בצלמו ובדמותו, ומי מעוניין לחיות בשכונה שבה גרים כל מיני אנשים, עם תפיסות עולם מגוונות. כשזו הייתה החלוקה, ברור שניצחנו. פתאום לנו, הפלורליסטים, היה יתרון. פתאום התאחדנו, והגדרנו שיטה ותפיסת עולם ברורה.

השינוי הזה התבטא גם במחאת הקיץ המופלאה, שבה סוף סוף נזכרנו אנו הפלורליסטים, הרוב הדומם, שיש לנו ערכים שחשובים לנו. ככל שעובר הזמן המשפט “העם דורש צדק חברתי” נטען בערכים. דווקא העובדה שהדרישה הייתה כללית, מעידה על כך שבסופו של דבר זו הייתה מחאה הקשורה לזהות, ולדיון על אופיה של מדינת ישראל.

ולכן זה כל כך פשוט והגיוני שהמשך המחאה יהיה במאבק נגד הדרת נשים. למול ערכים דתיים מוחלטים יש לציבור הפלורליסטי שני ערכים מובהקים שאפשר להתאחד מאחוריהם ולהבהיר אותם באופן חד משמעי: פמיניזם וזכויות אדם, שניהם מבוססים על האמונה בערך-העל של השוויון.

אני מציעה שנשנה את השיטה. נשב סוף סוף ונגדיר מחדש את יחסי הדת והמדינה, הדת והפוליטיקה, המרחב הציבורי וכל שאר הנושאים הנגזרים. נשנה את השיטה. לא ניתן להכרעות חשובות כל כך בחברה הישראלית להתקבל בתרגילים פוליטיים. נדמה לי שלכולם יש אינטרס לעשות זאת עכשיו. לנו, כי סוף סוף אחרי הרבה שנים אנחנו ברורים וחזקים, ולחרדים משום שכל מי שעיניו בראשו מבין שהקבוצה שלהם ניצבת לפני שינוי ענק, שיחליש באופן דרמטי את הנהגתם הנוכחית ויגרום להם להיטמע משמעותית בחברה הישראלית. יש פה הזדמנות שלא תחזור. יש פה רגע היסטורי שמאפשר את השיח הזה. נראה לי שזוהי האחריות של דור המחאה החברתית.

אני משוכנעת שברגע שנגדיר את השיטה וכאשר נקדיש לכך זמן ומאמץ מספיקים, אנחנו נצליח. אז השאלות של מרכז גוטמן יפסיקו להיות רלוונטיות, ובמקום זאת ייעשו סקרים שמתמקדים בשאלה: האם את/ה מעוניינ/ת לגור עם א/נשים הזהים/ות לך בשכונתך או עם אוכלוסיות מגוונות. נראה לי עדיף בהרבה על המשך שיטת ספירת הראשים.

הכותבת היא חברת מועצת העיר ירושלים