כוחותינו שבו בשלום
תסתכלו בעיון בסרטון הזה. אורכו כדקה וחצי, ולמיטב ידיעתי הוא צולם בכפר הפלסטיני נבי סלאח בשבוע שעבר. נראים בו ארבעה ג’יפים צה”ליים מתקדמים לתוך הכפר, ונשמעות כמה קריאות מבוהלות של פלסטינים. כשהרכבים נעצרים, ניתן לשמוע משהו הדומה לדריכת נשקים. במה שקורה אחר כך אי אפשר לטעות: מטח חסר אבחנה של רימוני הלם לכיוון הבתים שמשני צידי הדרך. צלליות החיילים המשליכים את הרימונים ברורות מאוד. ההבזקים הנראים מדי פעם הם מטולי גז. דקה לתוך הסרטון, אפשר לשמוע את הגז מתפשט לצידו של הצלם. אחרי עוד עשרים שניות זה קורה שוב.
אתמול בבוקר ביקשתי תגובה מדובר צה”ל על האירוע הזה. אחרי הצהריים נמסר לי שפנייתי התקבלה. אני עדיין ממתין להסבר, וכשיגיע אפרסם אותו כאן. בינתיים, הנה הספקולציה שלי: בנבי סלאח מתקיימות מדי שבוע הפגנות נגד הפקעת קרקעות הכפר על ידי התנחלות חלמיש הסמוכה – תהליך שהחל בשנות השבעים ונמשך עד ימינו. בהפגנות משתתפים ישראלים ופעילים בינלאומיים, ולמרות כל נסיונות הצבא – שימוש מסיבי באמצעים לפיזור הפגנות, מעצרים המוניים כולל של קטינים, והפללת פעילים בולטים – ההפגנות נמשכות, ואפילו מתגברות. האירוע המצולם הוא פעולת נקמה צה”לית. מטרתו להטיל אימה על התושבים באישון לילה, אולי אף לפגוע בכמה מהם. ללמד אותם לקח.
לא ברור לי אם הפקודה לפעולה הגיעה מדרג גבוה או מהשטח (חשוב לדעת: אין הפגנות בכפרים הפלסטיניים בלילות). למיטב ידיעתי, ארבעה ג’יפים לא נעים בלילה לתוך כפר ללא אישורי קצינים ודיווחים למפקדות. בכל מקרה, כל אלו הן השערות בלבד, והן אינן חשובות כל כך: אירועים כאלו התרחשו ביישובים פלסטיניים לכל אורך שירותי הצבאי. לפעמים היתה זו יוזמה של סמל מחלקה שזרק כמה רימוני גז לבית ספר (מקרה שהתרחש בפלוגה שבה שירתי), ולפעמים שמענו על פעולות מאורגנות ומתוכננות, כמו זו הנראית בסרטון שלפניכם. שיגרת הכיבוש.
מתוך ויקיפדיה: “טרור הוא סוג של מאבק אלים, המופנה בעיקר כלפי אזרחים, במטרה להפחידם, לשם השגת מטרות פוליטיות-חברתיות”.
הפוסט פורסם באנגלית בגירסה מעט שונה במגזין המקוון +972


