• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לזכור, ולשכוח משהו

יועד וינטר

הדברים האלה נכתבים ב-17 בספטמבר. הערב, ליד שדרות בן גוריון בחיפה, נערך טקס לציון יום הזיכרון ה-26 לטבח בסברה ושאתילה.

אני זוכר את היום ההוא, יום שבת חם בירושלים, כששמענו ברדיו את החדשות מלבנון. הקשבתי להן יחד עם סבי, פליט מהולנד מלפני המלחמה, אידיאליסט ציוני, פעיל ותומך בד”ש, אחר כך `שינוי`. כשקלטנו את מה שסיפרו החדשות, הוא אמר לי בפנים נפולות: “תראה, עם מה שקורה היום בישראל אני כבר באמת לא יודע במה להאמין. הכול אפשרי כאן. הכול יכול לקרות.” הייתי נער עם מודעות פוליטית והיסטורית די ממוצעת, אבל אני חושב שהבנתי על מה דיבר הסבא שלי.

עברו 26 שנים. אני מכיר חלק ממארגני העצרת בחיפה. יש בהם אנשי ונשות שמאל מסורים במידה שכמעט לא תאומן. כך הם בחרו לנסח את הודעתם:

“הנכם מוזמנים להשתתף במשמרת המחאה והדלקת נרות הזיכרון שיערכו בחיפה לזכרם של חללי הטבח הישראלי האכזרי במחנות הפליטים סברה ושאתילה בספטמבר 1982, כמו כן נעלה את זכרם של כל החללים. הנצח והתהילה לחללים החפים.”

יש משפטים נכונים במודעה הזאת, אבל לא הכול מדויק בה. מה שהמודעה לא מזכירה הוא סיפור חשוב בפני עצמו. הסיפור הזה הוא גם עלינו, אזרחים של מדינת ישראל, אנשי שמאל לגווניו.

הטבח בסברה ושאתילה היה מסע רצח של לוחמים בפלנגות הלבנוניות בפיקודו של הלבנוני אלי חבייקה, שנעזרו בצבא הישראלי. המטרה המוצהרת, אם אפשר לקרוא לה מטרה, הייתה “לנקום” בחפים מפשע את רצח מנהיג הפלנגות בשיר ג`מייל. חביבו של שרון, הנשיא הנבחר בפרלמנט הלבנוני, נרצח יום קודם לכן בביירות.

הזוועה במחנות הייתה קופרודוקציה של ישראל עם מיליציה לבנונית חשובה. לקרוא לה “טבח ישראלי” זאת ספק טעות, ספק הטעיה, ספק ניסיון להימנע ממחלוקת. יש אולי אנשים שחושבים שהרצון לדייק, כפי שכתב אז נתן זך, בא מסיבות תעמולתיות. אבל משתפי הפעולה הלבנונים של כוחות הכיבוש הישראלים היו נלהבים לרצח, לשמחת ליבם של שרון ופקודיו. מטרתם של אלה גם אלה הייתה – כאז כן היום – להציל את הדבר הזה הקרוי “מולדת”, כפי שהם רואים את המושג. לשם כך הם זקוקים להכות בפלסטינים בכל דרך אפשרית. שיתייאשו להם קורבנות הנכבה. שיתאדו להם.

החלק הזה של הזיכרון, ושל ניסיונות ההשכחה, הוא רלוונטי. זה כואב כמה שהוא רלוונטי.

ה”פלנגות” הוא כינוי לכוחות “אלכתאא`ב אל-לבנאניה” שהוקמו ע”י פייר ג`מייל, אביהם של בשיר ואמין ג`מייל. האח אמין הפך לנשיא לבנון אחרי רצח בשיר ג`מייל. בראיון לרוברט פיסק סיפר האב פייר על ביקורו בברלין הנאצית. לפי הראיון של פיסק, לא בדיוק סוכן אמריקאי, הביקור הזה הצית אצל ג`מייל את הרעיון להקים פלנגות משלו:

“הייתי הקפטן של נבחרת לבנון בכדורגל […] נסענו למשחקים של 1936 בברלין. ראיתי את הסדר ואת המשמעת. אמרתי לעצמי: `למה לא נעשה את אותו דבר בלבנון?`”.

אלו היו השותפים של שרון וחייליו. מארגני העצרת בחיפה לא ציינו אותם.

נכון – כאזרחי ישראל לא מוטל עלינו לנהל חשבונות לבנוניים בשביל הפלסטינים. גם אין צורך. יש שכבר עושים זאת בדרכיהם, ואלי חבייקה נרצח גם הוא. אבל יש כאן עניין ליהודים ולערבים בישראל. הייתי רוצה לשאול את מארגני העצרת בחיפה: האם אתם חושבים שאדם שוחר שלום, שמכיר את העובדות, יכול להזדהות עם הקריאה שלכם? האם בין כל החומות במזרח התיכון יש גם צורך בהפרדה בין פושעי מלחמה ישראלים ולבנונים?

כנראה שיעניין אותך גם: