• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

למה אין דבר כזה "אני חצי-חצי"

הקטגוריה החביבה של כור ההיתוך, “המעורבים”, לא עומדת במבחן המציאות: בישראל, עובדות בנאליות כמו צירופים של שם משפחה, חזות ומקום מגורים ממשיכות לחרוץ סיכויי חיים ולעצב זהות אתנית, מעמדית ותרבותית. אז תשכחו מה”היום כולם מתחתנים עם כולם וכבר אין דבר כזה”. על ספרה של טליה שגיב

אני לא אוהבת הגדרות. כשחושבים שאני אשכנזייה אני אגיד שאני ממש לא. אני לא מחביאה את המזרחיות, אני לא נושמת בהקלה כשחושבים שאני אשכנזייה. אבל אני גם לא אנסה להבליט את זה שיש לי חצי מזרחי. (עמ’ 130)

“חצי-חצי– על ישראלים ממוצא עדתי מעורב“, ספרה החדש של ד”ר טליה שגיב מהאוניברסיטה העברית (הוצאת הקיבוץ המאוחד), עוסק בצאצאים למה שמכונה בקיצור “זוגות מעורבים”. עד היום, המיתוס של הנישואים המעורבים היה נשק יום הדין של אשכנזיסטים בדיונים על אתניות; קלף הג’וקר שתמיד היה נשלף בשביל להשתיק את הדיכוי האתני נגד מזרחים. והנה דוקטורנטית, שניסתה בכלל להוכיח שכבר אין דבר כזה וש”כולם מתחתנים עם כולם”, מצליחה לפרק – ממש מבפנים – את אחד הטיעונים המשגשגים אשר סייעו לטפח את האפליה בעיקר כנגד מי שאינו לבן, גבר וחילוני.

האחים שלי שינו את השם, הפכו את טובול לטל, ואני שונא את זה. (עמ’ 116)

אין ספק שפרסום הספר הוא יום לא קל עבור סוכני הרעיון לפיו “היום כולם מתחתנים עם כולם וכבר אין דבר כזה, אז תהיו בשקט”. המהלך של שגיב מעניין ביותר, שכן היא יוצאת מעבר לנתונים הסטטיסטיים והולכת לגישה פרשנית איכותנית מובהקת. כלומר לאופן שבו המרואיינים שלה (צאצאי זוגות מעורבים ממגוון גילאים) מפרשים ותופסים את זהותם דרך המשא ומתן שלהם עם החברה בישראל. המשא ומתן מתהווה ומתעצב על בסיס האלמנטים הבאים, לפי חשיבות בסדר יורד: (1) צבע עור, (2) שם משפחה, (3) מקום מגורים, (4) נוכחות והשפעה של דמות דומיננטית.

העניין העדתי עולה בשיחות עם הילדים. זה מדהים אותי שבדור הזה – זה עדיין קיים. הם מבולבלים קצת, כשאני אומרת להם שאני חצי כורדית הם לא מבינים. הם רוצים שיכירו אותם כאשכנזים, בעיקר הבכורה. עניין הצבע מעסיק אותם, נגיד, יש לי בת שאני תמיד אומרת להם שזה נחמד שהיא יותר כהה, אבל זה מעסיק אותם. (עמ’ 115)

itamar1

התזה מבוססת הראיונות של שגיב כמו שוחטת את המיתוס של “יש דבר כזה חצי-חצי” בצורה מעניינת. הספר מראה שהקטגוריות הפוליטיות של מזרח ומערב בישראל – המגולמות בעיקר דרך צבע עור ושם משפחה – חזקות יותר מאידיאולוגיית כור ההיתוך הציונית הרשמית. הקטגוריות של מזרח ומערב חודרות מבעד לחוויות הזהות של “המעורבים”, ומצליחות להמשיך לכונן צאצאים שהם או מזרחים או אשכנזים, בזהותם, תוך הנחה מתבקשת שהדבר גם משפיע על תנועתם הריבודית בחברה. הקטגוריה הכור-היתוכית של “המעורבים” היא קטגוריה מפוררת בבסיסה שכן היא כלל לא קיימת בפועל ואין לה אחיזה במציאות, ביומיום ובהמשך גם בסיכויי החיים. לפי הספר, בשונה מחוויות “זהות מעורבת”, בסופו של דבר עובדות בנאליות כמו צירופים של שם משפחה, חזות (ובמידה פחותה יותר, מקום מגורים) הן אלו שממשיכות בעיקר לעצב זהות מעמדית ותרבותית בישראל, ולהשפיע על סיכויי החיים.

החיבור עם בן זוג אשכנזי מבחינתי השלים את המהלך של החיים שלי, של להיות אשכנזי לגמרי. (עמ’ 106)

חשוב לציין שישנם כמה מחקרים על נישואים מעורבים. פרופ’ ברברה אוקון מראה כי ישראלים מעורבים, שהינם משכילים יותר, נוטים בסופו של דבר להינשא לבן/בת זוג אשכנזים, בעוד שמעורבים בעלי השכלה נמוכה יותר ייטו להינשא עם בני זוג מזרחים וכך משתכפל אי-השוויון העדתי בישראל (Okun, 2007). ישנו גם את מה שאורטל בן דיין כינתה בזמנו בהרצאה בתור “נישואי עיראקים עם רומניות”: נישואים מעורבים המאופיינים בגברים מזרחים משכילים שנישאים לנשים אשכנזיות פחות משכילות (או לחילופין, גברים אשכנזים “חלשים” שלא מצאו זיווג בקבוצה האשכנזית וכנראה לאחר ש”נדחו” מנסים למצוא נשים מזרחיות מבוססות ומבוקשות).

בצד האשכנזי של המשפחה היה אבא אלים. ריבים קולניים בגרמנית. בית מאוד קשה. סבתא שלי מהצד המזרחי למדה באליאנס, אישה ממש משכילה, בעצם אצל אבא שלה בבית דיברו אנגלית, צרפתית, ערבית ועברית. סבתא שלי היו לה שבעה ילדים, אבל היא לימדה אותם אנגלית, ואלתרמן, היתה אישה משכילה! ממשפחה מיוחסת בעיראק. (עמ’ 119)

itamar

ההיגיון, בכל הנוגע לנישואים מעורבים, הוא שהצד האשכנזי מביא את הלובן (הפסיבי) והצד המזרחי מביא את הפרנסה וההתנהלות השוטפות וההשכלה (בעלות האופי האקטיבי יותר). כך יוצא שנישואים מעורבים למעשה מגדילים את הפערים בין קבוצת המזרחים לקבוצת האשכנזים, מאחר שצד מזרחי “חזק” מתחתן עם צד אשכנזי “חלש” וכך הם מחלישים את קבוצת הקטגוריה המזרחית בכללותה, שנותרת עם פחות “חזקים” לצדה. (מעניין להרחיב את גבולות הדיון מה נחשב חזק וחלש – האם מדובר רק בהשכלה ומעמד או שמא גם במראה חיצוני ותכונות אופי נחשקות או ערכים מסוימים?)

זה שאני יודע עברית טוב, זה שאני לא מתעצל לפתוח מילון ולבדוק מילים, יש לי את זה מאבא שלי, לא מאימא שלי. אנשים מייחסים את זה לאימא שלי בגלל שהיא אשכנזייה, אבל זה לא נכון. מי שהולך עד היום ופותח מילונים, ויש לו ידע עשיר בביטויים, זה אבא שלי. (עמ’ 135)

לגיטימציה להגיד הכככככל

הציטוטים הרבים בספר, אשר רק חלק זעיר מהם שזור כאן, מראים כי צאצאים לנישואים מעורבים מייצרים עמדות מורכבות ומעניינות על החיים. אך במציאות הישראלית הגזענית, עמדותיהם וחוויותיהם המורכבות – כ”זיקיות” אנושיות או כ”סוכנים כפולים” – מתנפצות על המזח של משמעות צבע העור ושם המשפחה במדינת ישראל. גם מעניין לשאול, האם לרבים מהחצי-חצי יש מעין לגיטימציה פנימית לנסח גזענות בצורה עשירה – אולי כי הם חשים שהם מעבר לזה, מעבר למציאות האתנית?

לא רוצה ווחשית שתשב במטבח ולא תחשוב על השכלה… מצד שני פולניה זה עוד יותר גרוע – יבשושה, דאגנית, קמצנית. (עמ’ 103)

בכל מקרה, הם מעניקים דגימות חיות של הדרמה האתנית המוכחשת בישראל, גם כי הם במידה מסוימת התוצאה שלה.

בהמשך, נראה כי רבים מהחצי-חצי כפי שמופיעים בספר מאופיינים בקריאה אוטופית של העולם, אולי כאמור כי הם חווים את עצמם כדוברים של עמדה אידיוסינקרטית קסומה-פוסט אתנית – היכולה להמתיק את מה שרואות עיניהם:

ובמקרה זה יוצא שרוב הבני טובים זה אשכנזים ורוב הערסים זה מזרחים. במקרה זה יוצא, כאילו, כי אני כבר חושב שבגדול זה נגוז, הדבר הזה של העדות, נגיד עדה ומעמד. (עמ’ 95)

עם זאת, העמדה של החצי-חצי מאפשרת גם ניסוחים ברורים יותר של מופעי גזענות שמתרחשים בישראל:

זה קל יותר להיות אשכנזי, כמעט בכל מקום עבודה… נגיד לא לקחו אותי להיות מוכרת בבזאר בגדים כי אני נראית יותר מדי אשכנזייה, אבל ברוב המקומות, נראה לי שמעדיפים אשכנזים. (עמ’ 111) 

התפיסה העצמית הייחודית, שאציע לכנות אותה בתור אקזוטיזציה של העצמי, מאופיינת לעתים ב-sense of entitlement בוויכוחים שונים על אתניות בפייסבוק. נראה כי בוויכוחים אלה לא מוטלים על החצי-חצי מוגבלויות שיחניות, כי הם אולי חשים שהם מעבר להכל ולכן מותר להם הכל. האם חצי-חצי שמאופיינים בנסיונות להשתקת דיונים אתניים הם בעיקר חצי-חצי שהם בפועל (צבע עור ושם משפחה) אשכנזים?

facebook

 יש מזרחים לבקנים? הזמנה לשיח פנים-מזרחי

דן שילון לשחקן הכדורסל עודד קטש: “אבל אתה לא נראה מרוקאי”.
עודד קטש: “כן, אני יודע, אני מה שנקרא, נראה אינטליגנטי, וגם אוכל טוב. הרווחתי משני הכיוונים”. (“המעגל עם דן שילון”, קיץ 1998).

הדגש שמוצאת שגיב בדוקטורט שלה סביב צבע עור (ומיד אחריו שם משפחה) כמכריע ומעצב זהות מזכיר לי את השיר המעניין “מרוקני“ של להקת “לא דובים”, אשר התייחס לנושא הזהות של מזרחים – גם אם משני הצדדים – שהינם בהירים:

יש לי נמשים ויש לי עור בהיר אבל במוצאי אני לא אשכנזי… יש לו נמשים ויש לו עור בהיר לא מעשן, לא אוכל חריף לא צביע ש”ס גם לא חד”ש למרות שבמוצאי אני ערבי, מרוקני, ערבי, מרוקני.

בשיר מדובר על בחור צעיר ממוצא מרוקאי שהינו לבן עור ואשר מחבר בשפה רוקנרולית בין זה שהוא גבר לבן לבין זה שהוא חילוני ולא מצביע ש”ס. הוא מדבר על הדואליות (וכך גם אולי מכונן אותה), אשר לפיה מזרחיות מסומנת דרך צבע עור שחום והדבר מייצר עבורו כפילות זהותית. לכן הוא משתמש במילה”גם“, שכן הוא לא מצביע ש”ס אבל “גם“ לא חד”ש – כלומר הוא לבן מספיק בשביל לא להצביע לש”ס אבל לא לבן מספיק בשביל להצביע לחד”ש.

בשנה האחרונה אני לוקח חלק בקבוצת מחקר של יהודי ארצות האסלאם באוניברסיטת תל אביב, ומגיעים לשם חוקרים מזרחים לא מעטים. הכרתי שם מישהו בהיר עור בשם תומר לפיד, שהציג את עצמו בתור “יהודי-ערבי” משני הצדדים (למרות שאינו דובר ערבית). אם זהות היא גם דבר שקשור למו”מ עם החברה – והחברה מייחסת חשיבות רבה לצבע עור – האם תומר לפיד יוכר וייחשב בחברה כמזרחי/כערבי, למרות שלפי שם משפחתו וצבע עורו הוא בעצם מה שאכנה “מזרחי לבקן”?

עצם העלאת משמעות צבע העור (ושם המשפחה) בדוקטורט של שגיב כאלמנט שייתכן שמעצב זהות וסיכויי חיים, עוזר לנו לתהות אודות זהותם של מזרחים אשר שני הוריהם הגיעו מארצות האסלאם, כלומר שהם היסטורית מזרחים, אך הם בהירי עור ובעלי שם משפחה שלא מאופיין ולא מוכר כמזרחי, או לא מאופיין בהכרח כמזרחי (כמו כהן, סספורטס, לוי, סלמן או נידם). האם הגיע הזמן שבו נוכל לדבר – ואולי לקרוא למחקר – על חוויות מזרחיות זהותיות ומעמדיות שונות שקשורות גם (בנוסף לדינמיקות של מעמד ומיקום גיאוגרפי) לחזות ולשם משפחה שונים? האם זהויות פנים מזרחיות, כמו בשיר של סולן להקת לא דובים, מתעצבות מעמדית ותרבותית בצורה שונה לפי צבע העור?

אירופאיהמריטוקרטים בוודאי יגידו שמדובר בשטויות, אבל בכל זאת מעניין – במיקרו סוציולוגיה – האם אותם חסמים עוצמתיים כמו יחס שלילי או חיובי ממורים, המופנים כלפי מזרחים כהים עם שמות משפחה כהים, מופנים באותו האופן והעוצמה שבה הם מופנים כלפי מזרחים (אפילו אם שני הוריהם מזרחים) בהירי עור עם שמות משפחה מולבנים?

ייתכן שהספר של שגיב מזמן אותנו לקריאה למחקר נוסף על חוויות של מזרחיות במדינת ישראל: לבדוק האם ישנה חוויה שונה בין קומבינציות שונות של שם משפחה/מקום מגורים וצבע עור וכך לשאול ולנסות להבין עוד ועוד על הגזענות בישראל – דרכי פעולתה המיקרו-חברתיות – ועל הריבוד בישראל שנשלטים על ידי פריווילגיות גבריות, חילוניות ולבנות.

כביקורת לקראת סיום, אציין שהספר החשוב הזה אינו מתייחס להון הממשי שמביא איתו לרוב הצד האשכנזי לנישואים המעורבים (ותודה לאבישי צוברי על חידוד נקודה זו עבורי). הדוקטורט שעובד לספר תוחם את הדיון בעיקר לזהויות, תרבות וסימבוליקה ונמנע מהתייחסויות לנכסים שאינם נזילים ואינם נתונים למו”מ סימבולי ולכן ייתכן שנעדרים מהקורא הביקורתי תתי-פרקים על נדל”ן, דרכון זר וכספים ממשיים. גם כאשר מישהו הוא “חצי-חצי” אך “בפועל” מזרחי (צבע עור כהה ושם משפחה כהה), בסופו של דבר סביר להניח שאם הוא יקבל את אחת הדירות של סבתא שלו מהצד האשכנזי בקריית משה בירושלים, בכרמל בחיפה או בביאליק בתל אביב גורלו ייחרץ בצורה אחרת לחלוטין לעומת מזרחי משני הצדדים עם אותה חזות מזרחית ושם משפחה מזרחי, אך ללא ירושה שמנה מסבא אשכנזי ומפרובלג. איזה אפקט זהותי – מזרחי או אשכנזי – יש לדירה בירושה באזור טוב בחיפה, גוש דן או ירושלים?

דימויים: הארכיב של איתמר

חתונות, בר מצוות ושמחות אחרות: קטע מספרה של טליה שגיב

 

כנראה שיעניין אותך גם: