למי יש זמן וכוח להסתובב בין רופאים
יום אחד קמתי בבוקר, וכמו גרגור סמסה (“הגלגול” של קפקא), מצאתי את עצמי שוכבת במיטה בלי יכולת לזוז. הרגליים לא נשמעו לי. כל תזוזה הכאיבה לי כל כך שהעדפתי להישאר בתנוחה עוברית ולצמצם למינימום את המגע עם הסביבה. טוב, זה לא באמת קרה בוקר אחד, קדמו לכך שנתיים, כמעט שלוש של כאבי גב מסוגים שונים, הקרנות לרגל, צליעה, אנחות וסבל מתמשך. בטפשותי האמנתי שזה פשוט יעבור – וגם למי יש זמן וכח להתחיל להסתובב בין רופאים.
באותו יום, שבו הפסקתי להרגיש את הרגליים האינסטינקט הראשוני שלי היה להתקשר לקופת החולים ולנסות לראות אורתופד. התור הקרוב ביותר לאורתופד היה 20 יום מאוחר יותר. דין ודברים עם המערכת הממוחשבת לא נשא פרי. דיברתי עם הפקידה במוקד זימון התורים, היא שלחה אותי לרשימה ארוכה של רופאים פרטיים שעוברים עם הקופה – לכולם לא היה תור בחודש הקרוב. לחלקם היה תור בימים הקרובים אם הייתי באה באופן פרטי. וכך נחשפתי לראשונה למצב האבסורדי, שבו אדם (בריא באופן כללי, ששילם כל חיו דמי חבר בקופת חולים) נאלץ להתחנן בפני פקידות שיקבעו לו תור. שוב ושוב קיבלתי תשובה שלילית.
בשלב הבא אמא שלי ניגשה לרופא פרטי. שילמה לו 1300 ש”ח. אני כבר לא יכלתי לצאת מהמיטה ולהגיע לרופא, אבל בתמורה לסכום הנאה הוא סיפק לנו הפניה ל-MRI. האתגר הבא היה לקבוע תור ל-MRI. התור הקרוב ביותר היה בעוד חודש וחצי. שאלתי מה קורה במקרה חירום – אמרו לי “יש לנו ניידת בדימונה, תוכלי להגיע בעוד שבוע?”
כעבור שבוע, כשמצבי לא השתפר אלא רק הורע, הרופא הפרטי (1300 שקל) אמר לאמא לקחת אותי לחדר מיון. שני האחים שלי סחבו אותי לחדר המיון בתל השומר. שם עברתי מסע יסורים שכלל בעיקר המתנה של 4 שעות על ספסל מאוד מאוד לא נוח (בסוף מצאו לי מיטה להמתין בה). כעבור 4 שעות ניגש אלי האורתופד התורן. הסתכל עלי ושאל מה הבעיה. אמרתי לו שאני לא מרגישה את הרגליים ויש לי כאבי תופת בחלקים שאני כן מרגישה. הוא הסתכל עלי, ביקש שאזיז את הרגל ורשם משככי כאבים “תלכי לרופא בקופת חולים שישלח אותך ל-MRI”. התחלתי לבכות שאני לא יכולה לחכות עוד שלושה שבועות עד שרופא בקופת חולים יראה אותי ועוד חודש בשביל הבדיקה. “אין לי מה לעשות” הוא אמר ושלח אותי לדרכי, מבלי לבזבז את כספי המערכת על בדיקה יקרה.
בתל השומר קיבלתי זריקה שהיתה אמורה להפיג את הכאבים. אלא שהמחט כנראה נגעה בעצב של הרגל, ומאותו רגע הכאבים, שגם ככה לא היו רגועים במיוחד, התגברו פי 10. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב כאב. אבל המערכת ניצחה ואת מכשיר ה-MRI לא זכיתי לפגוש.
שכבתי במיטה עוד ארבעה ימים שהיו הימים הגרועים ביותר בחיי. כאבים איומים שאף משכך כאבים לא הצליח להפיג. בסופם הגעתי לחדר המיון באיכילוב כשאני מיואשת לחלוטין. רק שם היה מישהו שחשב שכדאי לבדוק אותי ברצינות וזכיתי סוף סוף לבדיקת CT. חוליות הגב שלי היו במצב קטסטרופלי. דיסק ענק ופרוץ שלחץ על העצבים. תוך יום עברתי ניתוח שככל הנראה הציל אותי משיתוק ו/או חיים בחיתולים.

ועכשיו מה? כולנו מגיעים מדי פעם לקופות החולים ולרובנו השירותים שלהם נראים כמובנים מאליהם, אבל בעוד שבכל העולם מעודדים את הקשר בינינו לבין שירותי רפואה לקהילה, קרי הצוות הרפואי השכונתי שלנו איתו אנחנו נפגשים לאורך השנים, אצלנו המצב שונה. מתברר שהיכולות של הקופות להמשיך ולהעניק את שירותי סל הבריאות נפגעת כבר מספר שנים באופן משמעותי ולא ברור אם הן יוכלו להמשיך ולהעניק לנו את הטיפול הרפואי שמגיע לנו.
עיקר תקציב הקופות מגיע מהמדינה. רק חלק קטן מההכנסות הינו מהשתתפויות עצמיות ומקורות. אבל המדינה מעלה כל הזמן את מחיר השירות שבתי החולים מוכרים לקופות, למשל את מחירו של יום אישפוז. העלייה היא קיצונית ועומדת על כחמישה וחצי אחוזים לשנה. התשלום לבתי החולים הוא ההוצאה הכבדה ביותר של הקופות ומהווה למעשה כמעט מחצית מתקציבן, או במילים אחרות ההוצאות של הקופות עולות במאות מליוני שקלים בשנה, אך התקציב שלהן לא עולה בהתאמה.
עושה רושם שאנחנו עוד נתגעגע למצבה הנוכחי של מערכת הבריאות הציבורית. קופות החולים נמצאות היום בגרעון שרק הולך ומעמיק. אני עוד נחשבת בן אדם צעיר ובריא (שמעתי את המשפט הזה עשרות פעמים במהלך תקופת האישפוז) – אבל לצידי ישבו בעיקר קשישים ואנשים עם מחלות כרוניות. הציבור מזדקן התקציב מצטמצם וקופות החולים לא מסוגלות לגדול ביחס ישיר לגידול באוכלוסייה. התוצאה – בעתיד הקרוב נצטרך להמתין אפילו יותר כדי לקבל תור לרופא מומחה ולבדיקות יקרות ומצילות חיים! השירות שאנחנו מקבלים היום מקופות החולים רק ילך ויתדרדר – הגרעון יגרום למוסדות הבריאות לפטר רופאים ואנשי שירות ולא לשכור חדשים שיקלו על העומס במערכת. בינתיים – עדיף להיות צעיר ובריא ולא לחשוב על הרגע שבו באמת נזדקק לשירותי הבריאות.
ענבל קליין היא עיתונאית לשעבר ובעלת משרד יחסי ציבור ומדיה חברתית המתמחה באוכל


