• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לקסיקון פוליטי-תרבותי בעקבות המסמך המכונה "מניפסט השמאל הלאומי"

אודי אלוני

 

כה אמר הסמול:

לקסיקון פוליטי-תרבותי בעקבות המסמך המכונה “מניפסט השמאל הלאומי”.

הקדמה:

יהודי לא מצנזר יהודי! “הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון” נכנסה לפעולה כדי להגן על מניפסט השמאל הלאומי, שקבוצה אולטרה לאומנית הצליחה לבטל את מכירתו בצומת ספרים.

לאחר קריאת מסמך השמאל הלאומי, אפשר לקבוע שאם יש להוציא את הספר מהחנויות, הרי זה בגלל איכויותיו הפופוליסטיות, הקלישאות והבורות הגובלת בהוצאת דיבה.

כותבי המניפסט מעידים על עצמם כך:

“מה יקרה אם נגלה שעמדותינו הן לא “שמאל” ושאנחנו בעצם ליכודניקים בארון?“

ובכן, בתום הקריאה מתברר שהמניפסט נכתב כדי לאגף את הימין מימין מבחינת הגזענות, ומלמטה מבחינת הפופוליזם. הטקסט כתוב כולו בשפה של פלמ”חניק מזדקן, לאומן ויהיר, כאילו השתלטה רוחו של רחבעם זאבי על קולמוסם.

מתוך התמקדות בכמה מונחים שמופיעים בטקסט, אפשר לחשוף את עולמו האידיאולוגי של השמאל הלאומי.

שמאל  לאומי / סמול הומני

כמעט בכל תקופה בהיסטוריה שבה התחברו המושגים שמאל ולאומי או סוציאליזם ולאומי למילה אחת, נוצרה מפלצת פשיסטית

ודורסנית. גם במדינת ישראל התחביר לא משקר, ולכן החלטנו, קבוצה של פעילי שמאל, לקבל עלינו את מונח הגנאי “סמול” ולענוד אותו בגאווה, כטלאי המפריד בינינו לבין השמאל הלאומי.

החלטת האו”ם -סלע קיומנו

מחברי המניפסט טוענים שהיהודים קיבלו את החלטת האו”ם ב-47 לחלוקה והפלסטינים לא. בגלל זה הייתה מלחמה והפלסטינים אכלו אותה, ככה זה בחיים. כלומר, קיום מדינת ישראל מוצדק בגלל החלטת האו”ם. בלי להיכנס לוויכוח ההיסטורי מה בדיוק קרה שם, מוסכם שבתום המלחמה, בהסכם שביתת הנשק, נשארה מדינה אחת, מדינת ישראל. בגלל אי קיומה של פלסטין התקבלה החלטה 194 של האו”ם בנוגע לזכות הפליטים לשוב.

אזי אם ישראל שואבת את הלגיטימציה שלה מהחלטת האו”ם, זכות השיבה של הפליטים שזורה מבחינה חוקית בלגיטימציה זו, ואין לגיטימציה לישראל ללא הכרה בזכות השיבה.

 השמאל הלאומי מכחיש אמת נוספת: אבותיו הרוחניים הם האחראים המרכזיים לבעיית הפליטים, לאי כיבוד החלטת האו”ם ולפרקטיקה המרכזית של מדינת ישראל מאז החלטת שביתת הנשק והיא גזל אדמות מילידי הארץ והעברתם לאדוני הארץ החדשים, כלומר יהודי מדינת ישראל. מה שהתחיל באיקרית ובירעם לא נפסק לרגע עד שייח ג’ראח, עג’מי ובילעין. מחברי המניפסט גאים בפעולות אלו.

ימין ושמאל / סמול

מחברי המניפסט כותבים:

לתנועת “מולדת” של רחבעם זאבי-גנדי הייתה פעם סיסמא – “אנחנו כאן – הם שם”. למרצ הייתה פעם סיסמא – “להיפרד מהשטחים לשלום”. למעשה מדובר באותו עיקרון.

לעומת השמאל הלאומי שרואה את עצמו כחלק מהימין הלאומי, וברצונו להעלים את הפלסטיני מעבר לגדר, לדידנו בסמול, המציאות הדו לאומית (בין אם מדובר בפתרון של מדינה אחת ובין אם מדובר בפתרון של שתי מדינות), היא לא רק כורח אלא בעיקר הגשמת חלום לאמנציפציה יהודית ופלסטינית כאחד.

מתנחלים /שמאלנים

השמאל הלאומי מאשים את המתנחלים בכל הכיבוש כאילו מדובר בקבוצה חיצונית למדינת ישראל.

לעומתם, הסמול יודע שהשמאל הלאומי הוא האחראי הכמעט בלעדי לכיבוש,והמתנחלים הם רק הדוברמנים שנשלחו בראש המחנה. אלו ואלו חלק אינטגרלי מתועבות הכיבוש. השמאל הלאומי מתנהג כאותו האדון, שאחרי ששיסה את כלבו בבן השכן, הוא טוען להגנתו (בהצביעו על הכלב): זה לא אני, זה הוא.

סמול / חרדים

הסמול מבקש  מחסידי בעלז להישאר באיזור שנקין ולחיות יחד. לסמול יש סימפטיה לחרדי, מפני שהוא עדיין מכיל בתוכו את ריח הגלות, ומפני שהוא לא שקוע במיליטריזם.

הגדר / חיים משותפים (תעאיוש)

השמאל הלאומי מעריץ את החומה, הסמול מתעב אותה. החומה אינה אמצעי הגנה, אלא אמצעי שליטה ושדידת אדמה. החומה לא רק מפרידה בין יהודים לפלסטינים אלא מפרידה בין הפלסטינים לבין עצמם. החומה לא בנויה לכל אורך הגבול, וכל פלסטיני צעיר ובריא יכול לטפס מעליה במקומות רבים (נסיבות פוליטיות נרחבות הן שהביאו להפחתת הפיגועים בישראל). השמאל הלאומי עזר לרסק את הפלסטינים לחמש קבוצות שאינן יכולות אפילו להתחתן זו עם זו (מזרח ירושלים, גבולות ארבעים ושמונה, הגדה המערבית, עזה והגלות). כל עוד החמש אינם יכולים להיות אחד, בדרך כזו או אחרת אין שוויון, אין צדק, אין שמאל.

הסמול מאמין בחיים יחד באותו מקום, גם של קבוצות שאינן יכולות לייצר מכנה משותף, כי כל אפשרות אחרת מסמנת את הפליט הבא. לכן, בסמול תראה לסבית צועדת יחד עם אישה מוסלמית במאבק נגד גדר ההפרדה, את הנכד של בגין עם הבת של אולמרט יחד נגד מלחמת בררה, ומוסלמי חילוני ויהודי דתי כתף אל כתף נגד המצור על עזה.

ז’בוטינסקי/ בן גוריון בגין/פרס

מחברי המניפסט מעוותים את ההיסטוריה וכותבים:

“השמאל מאמין שאני ואתה נשנה את העולם. … הימין מאמין שאם הקיים יימשך לנצח, כולנו ניגאל בידי שמיים”

 המניפסט מתאר את ז’בוטינסקי ואת ממשיכיו כמקובעים שמתנגדים לכל שינוי, ואת השמאל הבן גוריוני כדינמי ומהפכני. אל תבלבלו להם את המוח עם עובדות. ז’בוטינסקי כתב: “שם ירווה לו משפע ועושר בן ערב בן נצרת ובני”. מי שחתם על הסכם החזרת שטחים הוא בגין, תלמידו של ז’בוטינסקי, והוא שהתנגד לממשל הצבאי בגליל ובמשולש, שבו יוסדה מדינת האפרטהייד הישראלית. היפוכם הוא שמעון פרס, שהצליח לחבל בכל דיאלוג לשלום, הקים מרכז פרס לשלום על אדמה ערבית ביפו  והמהפכות היחידות שלו היו החדרת נשק גרעיני למזרח התיכון (כותבי המניפסט מספרים על ההישג המפוקפק הזה  בגאווה) ויצירת תקדים ההתנחלות בקדומים-סבסטיה.

יאסר ערפאת /  יצחק רבין

מחברי המניפסט מתארים את ערפאת כך:

“רמאי נקלה, ליצן מגוחך, רוצח מתועב ששדד מיליארדים שנתרמו על-ידי העולם לעם הפלשתינאי והפקיד אותם בחשבונות הפרטיים של אשתו האנטיפטית”.

זהו טקסט מעורר גועל המבזה את המנהיג והסמל של העם הפלסטיני, תיאור בנוסח כתבי פלסתר אנטישמיים ירודים. המניפסט משבח את יצחק רבין על מאמציו לשלום ויכולתו להשתנות. רבין וערפאת הסתדרו היטב והאמינו זה לזה בחודשים שלפני הרצח. הסמול, להבדיל מהשמאל, אינו אוהד את האישים הנ”ל. הוא אף פעם לא העריץ אותם ואת אוסלו. אך הסמול ידע לתת להם קרדיט על מהלך אמיץ. רק שילוב נדיר של חוצפה, שקר וגזענות מאפשר לשבח את רבין ולהלעיז על ערפאת. הם עשו את זה יחד, לכל הרוחות !

גם השימוש בעלילות השחיתות של ערפאת, כדי לשלול מדינה פלסטינית, חוזרים במניפסט, בזמן שברקע מתפרסמת שחיתותם של רוב מנהיגי ישראל.

יניב והספרי כותבים ש”אנשים נבחנים על פי מעשים”. ובכן, ערפאת חתם בשארם, ולא חשוב אם זה בגלל שמובראק קילל אותו. ערפאת ישן על מיטת ברזל למען עמו. אהוד ברק ברח ולא חתם, וישן במגדלי אקירוב.

סליירי / מוצרט

כתוב במניפסט

 יש אזרחים שפטורים משירות – חרדים, ערבים שלא חייבים, … ויש משתמטים.

המחברים (ולא רק הם) יוצאים במסע צלב נגד ההשתמטות. הם מתבייתים על איתי טיראן כדוגמה למשתמט. מדוע מניפסט פוליטי מסמן אדם פרטי כדוגמה ומעליל עליו עלילת שווא? הרי איתי טיראן פטור משירות באופן חוקי בדיוק כמו הערבי והחרדי.

איתי משחק עכשיו ב”אמדאוס” והדימיון לסיפור הספרי רב מן השונה: איתי משחק כמובן בתור מוצרט הגאון (ואיתי הוא אכן  שחקן גאון) והספרי משחק במציאות הזו בתפקיד היוצר הבינוני המזדקן, סליירי אכול הקנאה, שיעשה כל שביכולתו להרוס את הגאון הצעיר.

ועוד, גם אם השירות בצה”ל מוצדק, הרי ש אילו היו מגייסים את מוצרט הוא היה מתאבד, ואפשר לקבוע זאת בנחרצות.

אין דוגמה יותר טובה לנבלה שבקמפיין הזה ממסע הרדיפה נגד שחקן חולה לב (מייקל לואיס), שמקור פרנסתו בתשדיר פרסומת נגזל, מפני שלא שירת. אני חשבתי לתומי שרק הגזע הארי והספרטני מחסל את הנכים שבקרבו במקום לעזור להם להתקיים.

נערי הגבעות/ צה”ל

מחברי המניפסט כותבים על נערי הגבעות

“נערים יהודיים שמסוגלים להכות זקנה פלשתינאית, שמנסה למסוק את הזיתים בחלקה של המשפחה שלה כפי שעשו אבותיה מאות שנים – איבדו את הזכות להיקרא יהודים. הם שורפים תבואות בשדה פלשתינאי, הם כורתים ועוקרים עצי זית, הם מכים ויורים בילדים וקשישים … אתה מביט בהם ולא מאמין.”

זה נכון, אך חצי אמת גרועה משקר. לא נערי הגבעות עומדים במחסומים בהן נשים קורסות ללדת ונתקלות בבוז צורב ולא נערי הגבעות זרעו את ההרג הנורא בעזה. לא נערי הגבעות יורים בנו בדם קר בבלעין, ולא נערי הגבעות עומדים עם נשק דרוך לפקח על שדידת האדמה האפרטהייד שמבצעים…נערי הגבעות. צה”ל הוא שעושה את כל זה, בשם רוב העם היהודי היושב בציון ולכן לשיטתכם, היהודים

שבציון הם אלו שמאבדים את הזכות להיקרא יהודים!

סמול (2)

ואותה קבוצת סמול קטנה שאתם כותבים עליה בבוז על שהם בכל שישי בבלעין מול הגדר,  ביום חמישי הם מגינים על פליטים מסודאן. וביום רביעי הם במפעל אקרשטיין בירוחם, מסייעים לעובדים מנוצלים (יהודים, אגב). לא רק שהם מפרקי החומה הנוראה שבין יהודים וערבים. הם גם שומרי החומה של מוסר הנביאים, ההיפך ממוסר הכובשים.

פרופסור ליבוביץ מתהפך בקברו

מחברי המניפסט כותבים על פרופסור ליבוביץ:

“הוא היה כנראה היהודי הכי חכם במאה הקודמת”.

ובכן, רק ההשוואה במניפסט בין שמירת חוק המדינה ושמירת מצוות כעבודת השם, הייתה מעוררת בפרופסור ליבוביץ חלחלה. המדינה לדידו הייתה מכשיר הכרחי בלבד, ובוודאי לא מושא אהבה ויראה.

ליבוביץ היה כנראה פותח כך את מאמרו על המניפסט: “לא גמרתי בדעתי  אם כותבי המניפסט הם בורים גמורים או רשעים גמורים.”

חזירים קפיטליסטים  – קפיטליזם כחזירות

פרק שלם מוקדש לחזירים הקפיטליסטים, אבל בדלת האחורית מחזירים אותם פנימה, וחס וחלילה אל תגידו את המילה סוציאליזם. לצערנו, לא מספיק לדבר על חזירים קפיטליסטים, אלא יש לדבר על החזירות שבקפיטליזם. חזירים קפיטליסטים מתחלפים אבל השיטה לעולם נשארת. וכיצד יכול הפרקליט אלדד יניב, שמייצג את ההון-כיבוש (עיריית אריאל או מעסיקים חזקים) להטיף?

האישה לא קיימת

הסמול מאמין ששני המאבקים החשובים ביותר במרחב שבין הים והנהר הם שחרור ושוויון לפלסטיני ושחרור ושוויון לאישה.  הסמול מאמין שזה מאבק משלים ומשותף.

האישה, במרחב שלנו, נסחרת ברחוב אלנבי כשפחת מין, במה שקוראים מועדון ארוטי, ונרצחת ברמלה או בעכו על מה שנקרא כבוד המשפחה, ואין לה מגן, כי המניפסט השמאלי-לאומי כל כך גברי, שהאישה נשכחה ממנו…

תיקון ביוב – נעדר נוכח

מחברי המניפסט כותבים:

“מי שרוצה לדבר איתם (עם הערבים) על שירות לאומי – שיחבר אותם לביוב”

למען הצדק ההיסטורי, היחידים שקיימו את הציווי, לתקופה קצרה, היו אריה דרעי מש”ס ומשה ארנס מהליכוד. אם תואמי השמאל הלאומי עשו משהו, זה היה כדי לקנות קולות. אין מה לעשות,”הערבים שלנו” הם פלסטינים, וכאשר השמאל הלאומי שלח את צבאו המפואר להרוג ולהרוס בעזה, הסתבר שבהרבה בתים בגליל משפחות איבדו את קרוביהם, והפנימו שם שוב  שהם פלסטינים. וכאשר קרא אלדד יניב “להרוג את עזה בלי לרחם ובלי למצמץ”, הפלסטינים אזרחי ישראל הבינו שגם אם יתקן להם את כל בעיות הביוב שבעולם, הוא ימשיך לרצות שהם יהלכו שקופים על אדמתם.

לסיכום

המסקנה צריכה להיות ברורה. רק כאשר המניפסט של השמאל יהיה כתוב וחתום בידי פלסטינים ויהודים החיים בין הים התיכון לנהר, יהיה זה מסמך שמאל רלבנטי אמיתי. או-אז נוכל אנו בסמול להסיר את הטלאי, ולחזור ולשאת את השם “שמאל” בגאווה.

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: