עסקי אוויר

הצרכן האמריקני קונה הכל, החל מבתים ומכוניות וכלה בג`אנק פוד, באשראי. לעיתים שכיחות, ללא כל הון מקדמי כלל, ללא חסכונות, בטחונות וערבים, ללא הכנסה קבועה ומסודרת ואף ללא כסף בכלל.

זהו למעשה אחד המקורות החברתיים- תרבותיים למשבר ה”סאב-פריים” – אותו כדור השלג שהחל לגלגל מפולת כלכלית גלובאלית שמלבד בעלי העניין והשחקנים המרכזיים בשווקים , אף משקיף רציני לא מוכן לנבא את קיצה ולאמוד את מימדיה. אדרבא, זקני השווקים וחיות פיננסיות חסרות פניות ופוזיציות, אומרים שאנחנו בכלל במבוא להקדמה. האמת היא שאף אחד לא יודע בדיוק וגם לא בערך לאן זה הולך.

ככל שקוראים יותר, יודעים פחות. רובם המוחלט של הראיונות המוענקים לעיתונות הכלכלית, המקומית והבינלאומית, בפרט ע”י בעלי עניין, הם סוג של נסיון נואש ובוטה להשפיע על השווקים ולאושש אותם.

ביום בו לב לבייב אמר לעיתונות שמניית אפריקה ישראל נמוכה משמעותית משווייה ומי שמוכר אותה הוא חלש אופי – קפצה המנייה ב15 אחוז (שנמחקו בריבית ימים ספורים אחריי הראיון).

וזהו עצם העניין: הימים הללו הם בבחינת שיעור חשוב, המוציא את כל האוויר החם והנפיחות מהכלכלה ופרשניה. לפתע אתה מבין שהכלכלה היא הדבר הכי רחוק ממדע, והמרכיב הספקולטיבי והפסיכולוגיסטי שטמון בהתנהלותה פשוט עצום. יש ימים בהם פסיכוזת ההמונים, החרדות, חרושת השמועות והנברוזות של השווקים הם חזות הכל. הם הם  הדינמיקה הכלכלית. לא שום פרמטר אחר. ככה גם נופלים בנקים ובתי השקעות. כי מה הם בעצם זולת אוויר?  מפולת בבורסה, צלילה מתמדת של המנייה, סדרה בלתי פוסקת של ידיעות שליליות, בריחת הלקוחות הכבדים ואח”כ שאר הלקוחות – כל אלה מפילים בנקים ובתי השקעות  עם מורשת ומוניטין עתירי ימים, ואח”כ גם את המדדים השונים ואת השווקים בכללותם.

יש והתהליך הזה עצמו אורך ימים בלבד. “בר סטנרס” קרס למעשה בפועל, בלילה בו המנייה צנחה מ-80 דולר ל-2 דולר.

ממריאים

פעם מזמן, הכלכלה נשענה על סחר חליפין של סחורות.  לאמור, נתתי קילו תפ”א וקיבלתי תמורתו קילו תפוחי עץ. ואז בא הכסף, ועדיין הריאליות והממשות נשמרו. לפחות בהתחלה.          

משבר הלוואות ה”סאב- פריים” הוא הזדמנות מצויינת להתחקות אחר התנתקותה של הכלכלה מקרקע המציאות והממשות והמראתה לספירות כלכליות וירטואליות בהן הכלכלה נוטלת חופשה ממושכת מהמציאות ומכל ערכים ריאליים של כלכלה.

כל עוד הבנק מכר לי את המוצר שלו, קרי כסף, באמצעות משכנתא שהעניק לי, ואני הלכתי ורכשתי בכסף הזה בית, זו כלכלה סבירה ונהירה (נעזוב רגע את כושר ההחזר).

משעה שהבנק מתחיל לארוז אלפי משכנתאות ששיווק ולמכור אותן לבתי השקעות שונים, לבנקים בעולם וכך הלאה וכך הלאה, ולקרוא לדבר הזה שאינו אלא משחק פרמידה אינסופי: “מכשירים פיננסיים מובנים ומורכבים”, זו חוצפה ובוז עמוק למשקיעים. כאן מתחיל להתאדות הכסף וכאן הופכת הכלכלה ל”לופט גשעפט”, לעסקי אוויר.

השווקים:

מושג חדש יחסית, נולד עם ראשית עידן הכלכלה הגלובאלית, והשימוש בו הופך יותר ויותר תכוף.

בימינו למעשה, הפוליטיקה, נבחרי הציבור, החברה, התרבות, כל אלה הופכים זירות עקרות. מי אפסיים לטוחני מים. השווקים הם הריבון ואין בילתם. כבר ראינו כותרות בנוסח: “השווקים ממתינים לביבי”,  “השווקים נופלים לנוכח בחירת פרץ” וכן הלאה. העיקרון ברור: אין חברה, אין ערכים, אין התגוששויות אידיאולוגיות. נאדה. אין כלום וכלום גם לא באמת חשוב זולת שווקים ושווקים.

צריך לקוות שהמשבר הנוכחי הוא אכן פרמננטי, ארוך ימים, עמוק, מובנה, מתמשך ורב פנים.

צריך בעיקר לקוות שהוא יעמעם משמעותית את זוהרה של הגלובאליזצייה, יקזז דרמטית בעוצמתם וב”מסתוריותם” של השווקים. יוציא את האוויר מהאנליסטים ומכל להקות השוטים והמשטים שמתחזים כאן לענקי כלכלה. ובעיקר צריך לייחל לנסיגת “השווקים” ושובה של הפוליטיקה.

הכלכלה לא יכולה להמשיך להוסיף ולהתנהל כביכול כיישות  בפני עצמה, אקס /על – פוליטית.

 עליה לשוב ולשרת ערכים ותפיסות.