שנים רבות, עשרות אם לא מאות, אזרחי העולם המערבי, ואלה החוסים בצילו, בשוכבם ובקומם לעמל יומם, נתבעים לשנן את המנטרה הקדושה:
“פירמות רבות ופרטיות=תחרות ומחירים זולים לצרכן, מונופול ממשלתי אחד=היעדר תחרות ומחירים יקרים” – האמנם?
ברצוני להפנות את תשומת הלב, לכתבה/רשימה מעניינת מאוד, שפורסמה היום ב-TheMarker, המוסף הכלכלי של “הארץ”, שאינו חשוד ב”חברתיות” יתר: “עוגת הפירסום תקועה בהקפאה“.
לכאורה הכתבה עוסקת בעוגת הפירסום המתכווצת או למצער, זו שאינה מצליחה להדביק את הצמיחה הכללית במשק, (בארבע השנים האחרונות המשק צמח בכ-18%, לעומת זאת עוגת הפירסום התכווצה בכ-5%). למעשה, מהרשימה/כתבה – כפי יכולתי להבינה – נדמה כי משתמעות האמיתות הכואבות של כלכלת ישראל, שעברה תהליך גורף של הוצאת שווקים רבים ממלתעות הממשלה והמונופולים האימתניים שלה, תוך צמצום ההוצאה הממשלתית והוזלת עלות ההון למשקיעים, (נכון, גם האוברדראפט והמשכנתא זולים היום מאוד). בכל זאת, נשאלת השאלה, מה קרה לתועלת הצרכן? זה שאמור ליהנות מריבוי הפירמות? לפי הכתבה, “רמת התחרות הנמוכה ממילא, ירדה בשנים האחרונות”. חד וחלק, (מבלי לסלף או להוציא דברים מהקשרם).
בנקים, כרטיסי אשראי, טלוויזיה רב ערוצית, וכמובן, “הבנקים החדשים”, אלה עם תזרים המזומנים הקטלני, והמובטח אלף שנה קדימה, חברות ה”נתיש-אותך-ככה-שבחיים-לא-תצליח-להתנתק-מאיתנו” – שיחות בינלאומיות ואינטרנט מהיר – בכל השווקים הללו אין מונופול ממשלתי ורוב הפירמות פרטיות, אך אין בהן בדל תחרות. עד כדי כך, שהחברות היפנו את כספי הפירסום לשימור לקוחות, כלומר – שומרים על הנתח של עצמם ולא מנסים למשוך לקוחות. הבנקים למשל, יודעים שאין מצב למשוך לקוחות חדשים בפירסום, (כמה מכם עברו לבנק אגוד לאחר קמפיין ה5% תשואה על יתרות זכות? יואב להמן פימפם זמן רב את הבלוף מטופש הזה של סקר שוק בבנקים, אך ממרום מושבו בבנק ישראל, או באולפני ערוץ 2 בהם שהה חלק ניכר מהקדנציה שלו, הוא כנראה לא התוודע עדיין לעובדה הפשוטה שרוב משקי הבית דביטוריים, חיים שלוש-ארבע משכורות אחורה, ולא באמת יכולים להיחלץ מלפיתת החנק של סניף הבנק שלהם…). לכן, הבנקים הבינוניים עסוקים בעיקר בלרכוש את הבנקים הקטנטנים שעל המדף, (אוצר החייל, מכרזי לקוחות יהב, בנק אגוד המחפש בעל בית קוהרנטי) והגדולים, בנק הפועלים למשל, עסוקים בעיקר בפירסום תדמיתי, נוכח השינאה הציבורית כלפיהם, ציטוט: “פרסום תדמיתי הוא פריווליגיה של מי שחי בסביבה תחרותית למחצה ושהדאגה העיקרית שלו היא דעת הקהל והרגולציה – ולא המתחרה.”(באשר לרוויזיה בשוק ניהול החסכון הקצר והארוך, חוק “בכר” המדובר, ימים יגידו אם דמי הניהול ירדו והשיווק-האגרסיווי-במסווה-של-ייעוץ של חברות הביטוח עדיף על הייעוץ המוטה בבנקים..)
(הערת ביניים: סיבה אפשרית נוספת לכיווץ עוגת הפירסום, סיבה שאינה מוזכרת בכתבה – אולי היא נכונה ואולי זו השערה מופרכת – היא ההטייה החזקה של אידיבי למשק המקומי – חישבו על הכוח הקוואזי-מונופסוני המצרפי שיכול להיות לשופרסל, סלקום, נייר חדרה, גולף, כלל ביטוח ועוד מיליון חברות שמוחזקות על ידי אידיבי, בבואן להתמקח כגוף אחד על תעריפי הפירסום..)
נקנח בחברה נוספת המוזכרת בכתבה, אף היא סובלת מתדמית שלילית מאוד, זהו המונופול הממשלתי, המפלצת המזהמת, עם העובדים המושחתים, הוועד המיליטנטי, התרבות האירגונית המאפיוזית והנפנוף באצבע הצרדה על השאלטר – חברת החשמל…בררר, בניגוד, לשווקים הרבים שצויינו לעיל, שבהן החברות “מתחרות” אחת בשנייה על ידי הודעה מראש בתקשורת על העלאת מחירים וכל השאר מיישרים קו, (שימו לב כיצד פועלים, לאומי או דיסקונט מודיעים על העלאת עמלות והאחרים מיד מתיישרים, התיאום מראש מיותר לגמרי…), בניגוד לשווקים אלה, לחברת החשמל אין תחרות.
מי מאיתנו שירצה להתחרות בה, יכול לעשות זאת מחר בבוקר אך חסמי הכניסה גבוהים מדי וככל הנראה התשואה לא תצדיק את ההשקעה. הפואנטה של הרשימה הטרחנית שלי, היא שהחשמל בישראל זול לאין שיעור מאשר במצב של תחרות משוכללת, ועל כך אין עוררין, שר התשתיות כמו גם משרד האוצר מודים בכך בפה מלא. פקידי האוצר לא טורחים אפילו להעריך/לאמוד בכמה יתייקר החשמל לאחר ההפרטה, כנראה שזה לא משרת את האידאולוגיה, (בשיחות סגורות מודים באוצר כי גם הפרטת אחד מבתי הסוהר לאפריקה ישראל ומנרב לא תוזיל את עלות הפעלתן, להיפך. אחד הפקידים שם נשמע לאחרונה אומר את המשפט המדהים הבא, בהקשר להפרטת בתי הסוהר: “אין קשר לעלויות, זה עניין אידאולוגי”).
לסיכום, יש חברת חשמל ממשלתית אחת, בלי סובסידיה מהמדינה, אמנם עם חובות אסטרונומיים ומבנה הון בעייתי, אך האג”ח שלה עדיין נסחרות בשוק ההון שמוכן לממן אותה, ומחיר החשמל לצרכן זול מאוד.
(הערת ביניים: מי שחושש מחדלות פרעון של חברת החשמל, אני מוכן להתערב איתו שבימים אלה קרן הפנסיה / קופת הגמל /קרן הנאמנות שלו משקיעה בחובות בעיתיים בהרבה, של מחסן בשוק הכרמל שרוכב על בועת הנדל”ן ופריחת האג”ח הקונצרני, והנפיק את עצמו בתור “ריל אסטייט וונצ`רס/ריט2000/ייזום נדל”ן גלובל”…)
לעומת זאת, יש הרבה בנקים פרטיים וחברות אינטרנט פרטיות, המחיר יקר מאוד ותחרות יוק. איך כל זה מתיישב עם הגרפים הנחמדים של “תורת הפירמה”? זו שלומדים בבתי הספר לכלכלה, אלה עם המוחות המבריקים שבורחים ובורחים מהארץ כל יום, שעה, שעה? מעבר למזוכיזם המובנה והשיעמום, מדוע ממשיכים ללמד אלפי סטודנטים לממשל, מדיניות ציבורית כלכלה, ניהול, הנדסה ושיעמומונים אחרים, את הגרף הפשטני שבו נראה המונופול גובה מחיר יקר והפירמות הפרטיות הרבות גובות מחיר זול יותר? האם אין בכך משום הטעייה של התלמידים? כלל אצבע בפסיכולוגיה אומר שהמידע שמגיע ראשון צובע את הבאים אחריו ברוחו.לאחר פתרון של אינסוף גרפים/משוואות כאלה, אף תלמיד לא ישתכנע שהמציאות שונה, ועשוי לחשוב כי ה”גרף” לעולם לא משקר, גם אם ייחשף למידע שונה, ולכן, יאמר התלמיד הממושטר, בשוכבו ובקומו: צריך להפריט הכל, גם את בתי הכלא, שייפתחו בהמוניהם, ליד המתפרות הסגורות שעברו לירדן, ועל חורבות בתי התוכנה שיעברו להודו…