במוסף לשבת של ידיעות אחרונות פרסמה עינת פישביין מאמר בשם “איך פוטרו גיבורים” המביא מסיפוריהם של עובדים שפעלו בכדי לארגן את העובדים במקומות העבודה שלהם או שהיו מעורבים במאבקי עובדים במשק. שלא במפתיע הניסיון שלהם אינו מעורר תקווה ביחס לעתידם של ועדי עובדים ואיגודים מקצועיים. במקום שיו”ר ההסתדרות יתחיל לעבוד לארגן עובדים ולהגן עליהם, הוא עסוק כעת בשכנוע מפלגת העבודה להיות חלק מקואליציה שרוב המפלגות בה סולדות מארגוני עובדים ומכל בדל של מדיניות שנקראת במקומותינו חברתית.
כמו שמפלגת העבודה הפכה לאסקופה נדרסת כך גם הסתדרות, על אף עוצמתה היחסית, הפכה לגורם שאינו מקדם את זכותם של עובדים לחיים בכבוד, אלא לגורם שבמקסימום משמר את הקיים לעובדים מאורגנים שחלקם הגדול הוא במגזר הציבורי.
שאול צפני מ”מטרודן” ועמרם בן סימון מ”חיפה כימיקלים דרום” הם שניים שעשו ניסו נאבקו ועכשיו מתפרנסים בקושי. עמרם בן סימון אומר: “עברו חמש שנים, ניסיתי להיקלט במפעלים אחרים, אבל בשום מקום לא נתנו לי להיכנס. לא אמרו מה הסיבה אבל אני ידעתי.” “ניסיתי להיעזר במזכ”ל ההסתדרות עופר עיני, בכל זאת עשינו את העבודה הקשה איתם, ולא יצא מזה כלום. עכשיו אני מחפש עבודה דרך קבלנים. אפשר להגיד שאני לא עובד כמעט כרגע”. כעת יש ועד ב”חיפה כימיקליים” ועד חלש, לדברי בן סימון, שהוקם על ידי ההנהלה ובשיתוף ההסתדרות”. בן סימון עדיין חושב שהדרך להקטין את כוחם של מעסיקים הוא דרך סולידריות והתארגנות עובדים. המאבק הזה תועד בסרט חשוב “שביתה” וחשוב לחזור איליו מפעם לפעם כדי לראות את שיתוף הפעולה ביון כולם כדי להתנכל לעובדים אמיצים.
שאול צפני וחבריו עמדו 147 יום בשביתה כדי להחזיר קצת מכבודם של נהגים בחברת אוטובוסים שהופרטה. שלא במפתיע גם הוא אינו עובד שם יותר אומר “לא הייתי חוזר על זה היום”, “שנתיים ללא עבודה, תיקים במשטרה, עוד ועוד דלתות שנטרקו” “אבל לא זה מה שהיה מרתיע אותו. הערך היחיד שחשוב היום, הוא אומר, זה לשמור על פרנסה”. במקום שמתעמר בעובדיו וכל אחד לעצמו כאשר מערכת הרווחה קורסת מה שנשאר לעובדים זה להיאחז במה שיש להם אפילו שזה כמעט כלום.
מי שהיה יו”ר הועד במספנות ישראל – מישל אלמליח- אומר: “רוב ועדי העובדים היום פועלים ללא אידיאולוגיה” הוא מצפה מועדים לא להתעסק בטיולים במתנות אלא לעמוד על כך שלא יהיו עובדי קבלן במפעל, הוא פוטר בשל התנגדות לעובדי קבלן. כעת הוא הגיש בקשה להבטחת הכנסה. אלמליח נמצא בקשר עם פיני גרוב גיבור של תקופה אחרת שעמד בראש המאבק נגד סגירת “אתא”.
מי שרוצה להבין מה קורה במדינת ישראל שלא יקרא את “דהמרקר”, “כלכליסט”, “גלובס” או כל מוצר מדיה אחר אלא ילך ויקשיב לאנשים האלה שניסו לעשות והחברה הישראלית גמלה להם כמו שהיא תמיד גומלת למי שרק מנסה קצת לזעזע את המערכת. העובדים הללו היו אמורים להיות גיבורי תרבות ומאבק לא רק בכתבה מזדמנת וחשובה בעיתון אלא בעיני רבים, אבל זה לא יקרה כאן אלא אם כן כוחות חברתיים יבינו שהתארגנות אידיאולוגית של עובדים היא חובה בכדי לרסן את אלו שהביאונו עד הלום וימשיכו לעשות זאת גם בעתיד.