מסע אל בטן האדמה עם מירי רגב

“לא חשבתי שאתרגש ככה”, אמרה השרה מירי רגב. ״מיסטר פרזידנט ברק אובמה, אני עומדת כאן, בדרך שבה הלכו אבות-אבותיי לפני אלפיים שנה. אין עוד עם בעולם שיש לו כזו זיקה לארצו. לא לאוקראינים, לא לניוזילנדים, לא לאנגולים. אין עם בעולם שיש לו קשר עם הארץ שלו כמו הקשר של העם היהודי בארץ ישראל” (״הארץ״, 27.12.16).

את הדברים נשאה רגב במזרח ירושלים, בטקס חנוכת דרך “עולי הרגל” בעיר דוד – רשת המנהרות שנחפרות זה שנים מתחת לבתי הכפר הפלסטיני סילוואן. מטרתה ומטרת החוגגים היתה לציין את פתיחת חגיגות היובל לאיחוד ירושלים, לחזק את המתנחלים במזרח העיר ולשלהב את קהל בוחריה, ממעמקי האדמה, בהצהרות פוליטיות מתריסות נגד הצורר התורן. מתאים כל כך לחג החנוכה.

מתחת לאדמה קל לשכוח מהכפר הפלסטיני הצפוף, המוזנח, שנאבק שנים לזכויותיו הבסיסיות. המנהרות, שנחפרות על ידי רשות העתיקות עבור אלע”ד, חושפות קטעי רחוב עתיק שמתוארך על ידי החופרים, ובעיקר על ידי הפוליטיקאים הפוקדים את המקום לרגל טקסים תכופים, לימי בית המקדש השני, לפני 2,000 שנה. באירועים שכאלה, נוהגים הפוליטיקאים לטעון על זכותו של עם ישראל לארצו. שני הפוליטיקאים השאפתניים שנכחו באירוע הפעם – מירי רגב וניר ברקת (שמנהל את מסע הבחירות שלו למרכז הליכוד מלשכת ראש העיר) התרכזו בקשר ההיסטורי כהצדקה לכיבוש. הם טענו שהעולם כולו צריך לבוא לבטן האדמה כדי לראות את שרידי הרחוב העתיק, זה כשלעצמו יספיק כדי להראות לכל למי באמת שייכת הארץ.

אבל הרחוב הרומי שנחפר היה רחוב ראשי שהלכו בו רבים – לאו דווקא יהודים. היתה בו פעילות עניפה – לאו דוקא קדושה או יהודית – אך היום-יום הזה המלא חיים והמסקרן אינו טוב דיו. הרחוב שנחשף בסילואן אינו קדוש. להיפך, הוא החילוניות בהתגלמותה. בעת העתיקה, לאורך הרחובות הראשיים הוצבו מבני קודש לצד מבני ציבור חילוניים. אבל היזמים של חפירת הרחוב ולצדם הפוליטיקאים מעדיפים את השם “דרך עולי הרגל’, וכך הפך הרחוב בן רגע מרחוב רומי עתיק שבו הלכו אנשים ללא הבדלי דת, מין וגזע, לרחוב ליהודים בלבד. לא סתם יהודים, לעולי הרגל לבית המקדש. האדוקים שבבני העם היהודי.

במקרה של החפירה שלפנינו אי אפשר להתעלם מכך שמעט מאוד פורסם. כמו כן, יש לציין את הבעייתיות שבאופן החפירה במנהרות – חפירה אופקית היא שיטה שנויה במחלוקת במחקר כבר מאה שנה. שיטת חפירות זו נחשבת לא מדויקת, הרסנית ומקשה מאוד להבין את השכבות השונות וזמן השימוש בהם. למעשה, סילוואן והעיר העתיקה הם המקומות היחידים בעולם בהם חפירות מתבצעות באופן זה. במאה השנים האחרונות חפירות ארכיאולוגיות נעשות מגובה פני השטח לעומק האדמה, ואם אי אפשר לחפור בצורה מסודרת, עדיף להשאיר את השטח כמות שהוא. יש מי שיטען שיש כאן הממצאים חשובים״, אבל מכיוון שזאת לא שיטת חפירה מדעית מקובלת, נראה שמדובר בדרך נוחה ליצור מציאות מדומה – כאשר מעליה ישנם בתים של פלסטינים. נוסיף ונאמר שגם את תיארוּך הרחוב יש לקחת בערבון מוגבל, ובהחלט ייתכן שהוא נבנה מאוחר יותר מהמאה הראשונה לספירה.

מהמעט שאנחנו יודעים, ניתן להתרשם שזהו רחוב בנוי היטב שחיבר את דרום העיר למרכזה. בעולם הרומי בכלל וגם בירושלים, לא הייתה הפרדה לפי דתות או עמים. מבחינתם של הרומאים, כל מי שקיבל את מרותם חי בשטחם והלך ברחובותיהם. כמו שהיום כולם הולכים ברחובות הראשיים של העיר: דתיים וחילונים, ישראלים, פלסטינים ובינלאומיים, בני דתות, צבעים ומגדרים שונים.

כך שהרחוב שנחשף מספר מעט מאוד על לאומיות וקדושה. אבל מירי רגב ואנשי אלע”ד יודעים שסיפור בלי מלחמות היהודים באויב האכזר והחזק, קדושה יהודית וזכות אבות לא מאפשרים לעורר פחד ורגשות חזקים – כזו שתגרום לציבורים שלמים בישראל לתמוך במדיניות הלאומנית והקנאית אותה הם מובילים. מה שאירוני הוא שגם לשיטתם אותו רחוב מתקופת בית שני הוא המקום בו הם מספרים על הקנאים במלחמתם ברומאים. אז, לפני 2,000 שנה, הקנאות הזו לא ממש הצליחה.