ההתמקדות של גדעון לוי ברגב כאשת ימין הופכת אותה, לטענתו, לראויה לכל העלבונות המוטחים בה. ההתעקשות שלו על חלוקה בלתי רלוונטית של שמאל-ימין אינה רק שטחית, אלא גם מעידה על פריווילגיה כרונית
במסווה של תיקון העוולות במנגנונים הקיימים, מירי רגב מפעילה את השריר הלאומי ומובילה לפיקוח והידוק הרסן על התרבות בישראל – מבט על הסרט הרע של דו"ח ועדת הקולנוע
הבמאי שמוליק מעוז יצר סרט אלגורי שמראה כיבוש לבן עם אדריכלים המתפרנסים ממיזמי ענק בערי אירופה העשירות, עם חיילים בהירים שיושבים בשעמום באמצע שום-מקום במחסומים שלא נראים כמו מחסומים. חמש הערות קצרות על "פוקסטרוט", כסף והצבא המוסרי בעולם
חובבנותם הפוליטית של פעילים מזרחים רבים התומכים במירי רגב רגב נובעת מהאמונה שהם, בניגוד לאלה שהיו שם לפניהם, יוכלו לתמרן את המערכת טוב יותר. הם לא מבינים שהם עבדיו הנרצעים של שלטון אשכנזי
מעבר למסר הקטנוני משהו שמבקש להעביר הפובליציסט והסאטיריקן ב. מיכאל (מירי רגב לא קראה את הספר!), נראה כי מיכאל בעצמו לא ירד לסוף דעתו של המחבר או של מטרותיו הפוליטיות. באמצעות "אלטנוילנד" הרצל מכשיר את הקרקע לקראת השתלטות יהודית-אירופאית על הארץ, כשהסיפור מגלם למעשה רציונליזציה של נישול פלסטינים מארצם
אל תאמינו לפרופגנדה: החוק החדש שמפקיע חמישית משכרם של מבקשי המקלט על מנת להאיץ בהם לצאת את גבולות ישראל ״מרצון״, לא יעזור במאום לתושבי דרום תל אביב. קריאה לפעולה
הספרות שיצרו טובי בניה של ההתיישבות העובדת התעלמה ממזרחים או ייצגה אותם באופן כה מעוות, שלא בטוח כמה הייתה מירי רגב רוצה להיות דמות פרי עטם. בשולי הפולמוס על ההתלהטות העכשווית בין שרת התרבות למאיר שלו
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
