מצבם של הפלסטינאים בשטחים
הבנק העולמיפרסם לא מכבר דו”ח בנושא הכלכלה הפלסטינאית. כאן באתר ובכלל עוסקים רבות במצב החברתי במדינת ישראל בלי לתת משקל כלל למצבם של אלו החיים בעזה ובגדה המערבית. הם הרי לא אזרחי מדינת ישראל, גם אם מדינת ישראל שולטת שם בכל דבר. מפעם לפעם אני מעיין בדיווחים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקהשל הרשות הפלסטינאית והנתונים שם קשים שלא במפתיע.
עברתי על הדו”ח ולמדתי ש-35% מתושבי עזה חיים בעוני עמוק שפירושו 1837 שקלים למשפחה בת שש נפשות. ללא עזרה מבחוץ האחוז הזה היה עולה ל-67%. במדינת ישראל משפחה בת שש נפשות תחשב ענייה אם הכנסתה נמוכה מ-6766 שקלים ויחיד יחשב לעני עם הכנסתו 1990 שקלים.
אבל הדבר הבולט ביותר בדו”ח הוא המפה של הגדה המערבית שבה מציגים את החלוקה לאזורים באותו שטח בקווים ברורים וחדים, בעצם, יש בשטח הקטן של הגדה עשרה אזורים מנותקים אם ספרתי נכון.
כדי לצאת מהערים הגדולות, שכם, רמאללה, ויריחו יש צורך ברישיון מעבר, בין ייתר האזורים אין צורך כזה אבל יש מחסומים לרוב. מדובר בדו”ח על 541 מחסומים קבועים (מאוישים וסתם חסימות), לעומת 376 מחסומים שכאלה ב-2005. כמו כן יש 524 חסימות שאינן קבועות. ישראל טוענת שיש בסך הכל 442 חסימות כאלה ו-71 מהן מאוישות. שלא להזכיר את 1661 ק”מכביש שיכולים לנוע בהם רק יהודים.
פעם ערכנו כנס תחת הכותרת “אין שלום בלי צדק חברתי” והתכוונו למה שקורה במדינת ישראל, אפשר להרחיב את האמירה הזאת גם לשטחים. לא בטוח שיהיה שלום אם תהיה רווחה כלכלית בשטחים (זה תלוי בהרבה גורמים שאיני רוצה להרחיב עליהם כאן), אבל בטוח שלא יהיה שלום אם מדינת ישראל תמשיך לשלוט בכח הזרוע ולדרדר את מצבם של תושבי השטחים ולמנוע כל אפשרות לפיתוח.


