באחרונה פורסם שבעקבות עתירה לבג”צ, הנחה מני מזוז- היועץ המשפטי לממשלה את רשות שדות התעופה (רש”ת) “ליישם נראות שויונית” בתנאי הבדיקה הביטחונית של הנוסעים וכבודתם בנתב”ג, בין יהודים לערבים…השינוי, לפי הנחיותיו של מזוז, צריך להיות רוחבי “לאורך כל מסלול הנוסע”. עד כה בבידוק כבודת היד, מגזרי אוכלוסייה שונים היו מופנים למכונות בידוק נפרדות. הידיעה של זוהר בלומנקרץ (מזוז לנתב”ג: הראו שוויון בבידוק הערבים “, הארץ מיום 6.4.08). לכאורה זו הייתה צריכה להיות ידיעה חיובית המעידה על שינוי גישה כלפי האזרחים הישראלים-פלסטינים , אולם ראשית מדובר בהנחיות, שראוי לבדוק עד כמה הן ישימות. שנית,הצורך ליישם “נראות שיוויונית” מעיד שהיא לא הייתה קיימת בשדות התעופה של ישראל מאז הקמתה ועד ימינו.
זאת ועוד, מתברר שכאשר עמי איילון היה ראש השב”כ, הוא לא אמר האמת בנושא הבידוק של ערבי ישראל. בספר שערך עוזי בנזימן “של מי הארץ הזו?מסע לניסוח אמנה יהודית- ערבית בישראל ( הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה), בנוסף למפגשים הבין – אינטלקטואלים נפגשו צוותים עימו כמי שהיה אז ראש השב”כ. עדאל מנאע (שעל סבלותיו מהבדיקות החוזרות הביטחוניות פורסמו עליו ידיעות ב”הארץ” בשנים האחרונות) שאל את איילון שאמר :”השב”כ אינו רואה את המיעוט הערבי, כאיום”.- “אם כך, למה כל ערבי בישראל נבדק בנמל התעופה בן גוריון?”. וכך עונה לו עמי איילון :”ההנחה בתהליך הבידוק הביטחוני לקראת עלייה למטוס מתייחסת לרמת הסיכון הנשקפת מן הנוסע, כוונתו שלו לפגע או קרבתו לגורמי איום אפשריים (מישהו בכפרו או בעיר מגוריו שתל משהו במזוודתו). ההנחה הייתה, והיא נבחנה מחדש, שהסיכוי שערבי ישראלי יתאבד במטוס ישראלי גבוה יותר מהסיכוי שיהודי ייעשה זאת. זאת הייתה הנחת העבודה, והיא שונתה.”(עמ` 123,ההדגשה שלי י.ב). כלומר עד תקופת עמי איילון הייתה אכן הנחת עבודה שראתה את הערבי הישראלי כמסוכן יותר מהיהודי ישראלי, אולם בתקופת עמי איילון ” הואיל והדבר (טרור התאבדותי-י.ב.) אינו מאפיין את החברה הערבית בישראל,שאינה חברה שפנתה לטרור ושמקרי הטרור בתוכה היו מיעוט שבמיעוט, שינינו את תפיסת האיום, וממלא- את תהליך הבידוק הביטחוני”(שם, שם). אם אכן בתקופת כהונתו של עמי איילון כראש השב”כ שונה הנהלים, כך שאין מתייחסים לערבי ישראלי בגין הרישום ” ערבי” בסעיף הלאום כאל פצצה מתקתקת, הכיצד כעבור כשמונה שנים, מודיע היועץ הממשלתי לממשלה על נראות שוויונית? האם שונו שוב הנהלים מאז אירועי אוקטובר 2000, כך שכל פעם שפרופ` מנאע יוצא לחו”ל הוא חשוד כפצצה מתקתקת או כמרגל?
מניסיוני האישי אני יודע כי לא רק מי שרשום לו ” ערבי” בתעודת הזהות הינו חשוד פוטנציאלי בשדה התעופה, אלא גם מי שלא רשום לו שהוא יהודי בסעיף הלאום. זוכר אני שלפני כעשור בחזרה בטיסת פנים מכנס של שלוחת אוניברסיטת בר אילן בצפת לשדה דב, כשהתקלקלה מכונת השיקוף התבקשו הנוסעים להראות את תעודת הזהות שלהם. כששאל אותי המאבטח אם שירתתי בצבא,הבנתי שהוא שואל מאחר ובתעודת הזהות שלי דאז לא היה כל רישום בסעיף הלאום. מאחר ואני רואה עצמי כשייך ללאום הישראלי ואילו המדינה אינה מכירה בו ומאחר ואינני מוכן שירשם שאני שייך ללאום היהודי, נישאר הסעיף ריק מכל רישום. כשאמרתי למאבטח שאין זה עניינו עם שירתתי או לא בצבא (מה זה קשור לטיסה? זה קשור לידיעה אם הייתי מחויב לשרת, כדי לדעת לאיזה “לאום” של משרד הפנים אני שייך), הוא אמר לי שהוא יכול שלא לאפשר לי לעלות לטיסה אם לא אשתף פעולה. בסופו של דבר עליתי לטיסה אך מה שהיה חמור לא פחות מהתחקיר , הייתה גישת המרצים מבר אילן לתקרית. לא היה מי מהם שחשב שזה לא תקין שעושים בידוק בטחוני למי שאינו יהודי והיו בהם שאף הסבירו שהסיכוי להטמנת פצצה ע”י ערבי ישראלי גבוה יותר, אם בכלל קיים סיכוי כזה ע”י יהודי–ישראלי. כשמרצים באוניברסיטה אינם מוכנים להפנים עקרונות יסוד של דמוקרטיה, כמו שוויון המדינה לכל אזרחיה,אז באמת לא פלא שגם השב”כ מתפתל בנושא. אמנם מאז ה-11.9. יש יסודות של מדינת משטרה בתחומי הבידוק והביטחון בעולם (גם למשל ארה”ב עצמה), אבל עלינו לזכור שתנאי יסוד לכל שוויון שהוא הינו שוויון בכבוד האדם וראיית המדינה את כל אזרחיה כשווים וחלק אינטגראלי ממנה.
הכותב הינו אחד העותרים להכרת המדינה בלאום הישראלי במסגרת עמותת “אני ישראלי”