אחרי 16 שנים באופוזיציה חזרה, לפני כחצי שנה (5.11.06) החזית הסנדיניסטית לשחרור לאומי (FSLN) לשלטון. חצי שנה נראית כזמן מספיק להתבוננות ראשונה בתקווה ובחוסר התקווה שמביא לנו שלטון החזית הסנדיניסטית (שהייתה פעם) מהפכנית. אפשר לומר כבר בפתיחה שהשינויים העוברים על הארץ, אולי הענייה ביותר באמריקה הלטינית, אינם גדולים. התקווה נובעת בעיקר מהפניית העורף החד משמעית של ניקרגואה (כמו גם בוליביה וונצואלה), לארה”ב. שלושת המדינות, הקימו יחד את הברית לסחר משותף – ALBA שתחליף את הסכמי הסחר המשותף שכפתה ארצות הברית (אזור הסחר החופשי בשם ALCA בספרדית). יש גם תקווה בעמידה נחושה של אורטגה – הנשיא הנבחר – נגד התכתיבים של קרן המטבע הבינ”ל, ובתוכניות החברתיות שמכניס אורטגה בעזרת ונצואלה וקובה בתחומי הבריאות והחינוך (המסע נגד האנאלפביתיות). מצד שני, ההון שרץ לבחירות בשתי מפלגות ליבראליות, ממשיך להחזיק בכוחו, החוב לקרן המטבע נשאר בעינו וניקרגואה לא נראית כיוצאת מדפוסי העוני הקשה וחוסר הפיתוח הכלכלי בזמן הקרוב. ניקרגואה היא מדינה קטנה, בעלת אוכלוסיה של כשישה מיליון תושבים בלבד.
קצת היסטוריה הסנדיניסטים עלו לשלטון בכוח הנשק כאשר “המהפכה הסנדיניסטית” הביסה את כוחותיו של הרודן סומוזה (19 ביולי 1979). ה – FSLN כמפלגה פוליטית, היו השלטון הראשון בהיסטוריה של ניקרגואה, שאחרי שהגיע לשלטון בכוח הנשק, פינה את מקומו כתוצאה מהפסד בבחירות דמוקרטיות (25 לפברואר 1990). ארה”ב מימנה ואימנה את ה”קונטראס” (ה”קונטרה-רבולוציונרים”) שניסו לחבל במהפכה הסנדיניסטית (על פי הפרסום באתר הרשמי של ה – FSLN מלחמת האזרחים הזו גבתה כ – 50 אלף קורבנות והרס של חלק גדול מהתשתיות). המלחמה הזו והמצור הכלכלי שהטילה ארה”ב ומן הסתם גם סיבות שקשורות ב –FSLN עצמה, הביאו לאובדן השלטון (ה – FSLN, החזית הסנדיניסטית על שם סזאר סאנדינו, שהנהיג את המלחמה האנטי-אימפריאליסטית הראשונה מסוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים של המאה הקודמת). בשנות שלטונו, ניסה ה – FSLN לתמרן בין הכוחות העצומים שעמדו נגדו אז: ארץ ענייה מאוד, נשלטת על ידי בעלי הון מקומיים וחברות רב לאומיות זרות, הם ניהלו מדיניות מהפכנית של כלכלה מעורבת שכללה סקטור ציבורי, פרטי, וקואופרטיבים. בכך חרגו מהמודל הקובני והשאירו חופש יחסי ליוזמה הפרטית בידעם שלא ניתן, ואולי גם לא רצוי, להחניקה. אחרי שהסתלקו הסנדיניסטים מהשלטון נכנסה “קרן המטבע הבין לאומית”.
קרן המטבע הבינ”ל
בנאומו הראשון, עם עלייתו לשלטון, יצא אורטגה נגד קרן המטבע: איפה הן כל ההבטחות שנתנה לנו הקרן? למרות שניקרגואה מילאה אחרי כל הדרישות בתוכנית הדרקונית של הקרן (הקפאת משכורות. הקטנת ההוצאה הציבורית, העלאת תעריפי שירותים ציבוריים וגו` וגו`), כך טען, אנו מקבלים מדינה עם עוני קשה (הולך וגדל), פערים גדלים בין עשירים לעניים, תת-פיתוח, ומסכנות. הרי התוכנית של הקרן הבטיחה צמצום העוני, פיתוח וצמיחה כלכלית, מכל אלו נשאר לניקרגואה רק החוב החיצוני ההולך וגדל. הסנדיניסטים חזרו לשלטון במצב גרוע יותר מהמצב שבו הם עזבו אותו. כ – 70% מאוכלוסיית ניקרגואה עניים (לא ברור מהנתונים מהו קו העוני), 80% מהתושבים חיים מהכנסה של פחות מ – 2 דולר ליום (בממוצע), 40% אנאלפביתים. 70% מהאוכלוסייה הפעילה כלכלית נמצאת מחוץ למעגל התעסוקה. (איכות הנתונים לא ברורה, אבל בכל מקרה בכמה ארצות אמהל”ט קיים מצב של חלקים רחבים באוכלוסיה המתפרנסים ממסחר זעיר רוכלות, חקלאות קטנה וגו`, ואינם קשורים ב”כלכלת התעסוקה הקפיטליסטית”). הנאומים הפומביים נגד קרן המטבע נמשכים. עלו גם הצעות לביטול החוב לקרן בעזרת ונצואלה. המו”מ עם הקרן נמשך, אורטגה בנאום פומבי (14.5.07) הכריז שניקרגואה לא תיכנע לדרישת הקרן להורדת משכורות השכירים במדינה, אדרבא הוא מתכוון להעלותן.
ברית הסחר המקומית החדשה
“האלטרנטיבה הבוליבריאנית של האמריקות” (ALBA), היא ברית חדשה שנכרתה, בעקבות ניצחונות מפלגות השמאל, בין ניקרגואה, בוליביה, וונצואלה וקובה. פרויקטים שונים לפיתוח כלכלי וחברתי ימומנו על ידי הבנק לפיתוח של וונצואלה, קידום החינוך והבריאות בעזרת הניסיון של קובה (פרויקט למיגור האנאלפביתיות), עזרה באספקת אנרגיה חשמלית ונפט על ידי ונצואלה. שיתוף הפעולה הזה נועד לפיתוח בתחומי הבריאות החינוך, המגורים והחקלאות. חשיבות החלופה הבוליבריאנית (על שם בוליבאר המשחרר הלאומי של אמהל”ט), היא כאמור בהחלפת חוזי הסחר “החופשי” למיניהם שכפתה בעבר ארה”ב על מדינות אלו. לבריתות האלה מצטרפים גם שיתופי פעולה בתחומי האנרגיה בין ניקרגואה (וגם בוליביה וונצואלה) עם ברזיל וארגנטינה.
תוכניות חברתיות ופוליטיקה פנימית
מלבד המאבק בקרן המטבע שנמשך, והברית הכלכלית, הכריז אורטגה עם כניסתו לתפקיד על רפורמות פנימיות. א) לבסס את שלטונו בעזרת שינוי תחיקתי, המעניק סמכויות נרחבות לנשיא (שליטה ישירה בצבא ובמשטרה), ב) תחיקה המנסה ליצור מועצות עממיות במחוזות שיחזקו את כוחן על חשבון הפרלמנט (בהנחה שיש שליטה סנדיניסטית במועצות המקומיות), ג) הכרזה על מתן שירותי בריאות וחינוך חינם וכן דיבורים ראשונים על הצורך בשליטה של המדינה על המשאבים הטבעיים שלה. ככל הנראה מהפרסומים, אורטגה לא ניסה (בינתיים) להתעסק עם האוליגרכיות המקומיות. וגם לא דיבר אל הלאמות מסיביות כמו בבוליביה.
בניקרגואה, חרף החלוקה למפלגות אחדות, עדיין נאבקים אותם הכוחות שנאבקו כשהובסה החזית הסנדיניסטית (1990). מצד אחד המפלגה הליבראלית שהתפצלה, והתאחדה. חלקים מהמפלגה הזו יצרו את האיחוד הליבראלי הלאומי (ALN) שקיבל מקום שני בבחירות האחרונות. בעלי ההון תומכים במפלגה הזו. מהצד השני, ה – FSLN שכבר איננו אותה חזית מהפכנית של 1979. בצעד שעורר ביקורת קשה, הלך אורטגה לבחירות בשיתוף אישים שתמכו בעבר ברודן סומוסה וכן שיתף פעולה עם פוליטיקאים ליבראלים. כמו כן נחלש ה – FSLN כיוון שלצידו רץ לבחירות פלג נוסף שהתפצל מהחזית הסנדיניסטית (ה – MRS שקיבל רק 6.3 אחוז מקולות הבוחרים). ההתנגדות לקרן המטבע וכן הברית הכלכלית עם מדינות האזור זוכות כנראה לתמיכה גם בקרב חלק מהליבראלים שכן זכו לתמיכה נרחבת בפרלמנט, מצד שני התוכניות החברתיות, בינתיים, לא נראה שהן פוגעות בהון המקומי הגדול. תוכניות בתחום החינוך למיגור האנאלפביתיות (כדאי לשים לב במה מתעסקים שם בניקרגואה, ידיעת קרוא וכתוב ולא חינוך אוניברסיטאי חינם). לחלק גדול מהמשפחות אין כסף לממן חינוך ובריאות. בתחום הבריאות הבאת מרפאות לכל האזרחים בעזרת קובה. כמו כן כמה גנראטורים גדולים מוונצואלה הצילו את משק החשמל בניקרגואה. ולבסוף לאחרונה הועלה שכר המינימום של השכירים בסקטור הציבורי והפרטי כאחד ב – 18% (כדאי רק לזכור שכאמור אחוז השכירים מכלל הזקוקים לפרנסה קטן מאוד בניקרגואה).
ולבסוף, ברוח דרכה ההיסטורית של החזית הסנדיניסטית מנסה החזית להעביר בפרלמנט שני חוקים. הראשון בשם “הכוח העממי” ( (Poder Popularהמעביר סמכויות החלטה בנושאים חברתיים ואחרים למועצות מקומיות לפי אזורים שונים במדינה. אורטגה מאמין שאין די בדמוקרטיה ייצוגית בלבד אלא רוצה גם “דמוקרטיה ישירה”. ה – FSLN מאמין כנראה שיש לו גם יותר כוח בשטח. החוק השני (חוק 290), מציע רפורמה בסמכויות השלטון: העברת הפיקוד הישיר על המשטרה והצבא לידי נשיא המדינה. החוק הראשון כנראה יעבור הפרלמנט. מהחוק השני נראה שהחזית הסנדיניסטית תיסוג.
סיכום
לחזית הסנדיניסטית תמיכה נרחבת בקרב העם (לפי מקורות אחדים תומכים בהם באופן קבוע השליש מהבוחרים). אבל מהצד השני עומדים ההון המקומי, ההתנגדות ההיסטורית של ארה”ב לסנדיניסטים וגם העוני הבסיסי של המדינה, העדר משאבי טבע המקשים מאוד על פיתוח כלכלי והענקת רווחה לבוחרים. ולכן נותר רק לשמוח על צעדי שיתוף הפעולה עם מדינות האזור, ולקוות שההתנגדות לקרן המטבע תבשיל להתנתקות ואולי גם תמצא הדרך לפיתוח כלכלי מואץ יותר שיביא יתר רוחה לארץ ענייה זו. ואולי גם “הדמוקרטיה הישירה” ושלטון ממושך של הסנדיניסטים ישנו משהו ביחסי הכוחות בין העניים לבעלי ההון בניקרגואה.
מקורות. שני עיתונים יומיים: www.laprensa.com.ni ו – www.elnuevodiario.com.ni
והאתר: www.rebelion.org