סכנות המוח

מאמר מעניין של ניקולס קריסטוף ב”ניו יורק טיימס” על הקשר בין מבנה המוח למדיניות שגויה בתחומים קריטיים לחיינו.

קריסטוף מסכם בטורו ממצאים מתחום חקר המוח וההתנהגות האנושית. על פי מחקרים אלו מוח האדם מפעיל שיפוטים מוטעים ביחס לסיכונים מסוג מסוים. באופן כללי, המוח שלנו מתוכנת להגיב לסיכונים כגון נחשים ואויבים נושאי אלות, אולם הוא אינו מתוכנת להגיב לסיכונים המצריכים חשיבה לטווח ארוך. המוח שלנו יזהיר אותנו מיידית ברגע שנתקל בנחש, אולם אם מישהו יזהיר אותנו שבטווח הארוך התגברות פליטת דו תחמוצת הפחמן תהרוס את כדור הארץ, זה לא יעורר תגובה משמעותית במוחנו. תגובות אלו של המוח מתאימות אבולוציונית לסכנות שהיו אופייניות לזמן עתיק יותר ולא לעולם המודרני.

לדעת מומחים, איומים הזוכים לתשומת ליבנו הם בעלי ארבעה מאפיינים.

ראשית, אלו איומים אישיים ומכוונים כלפינו.

שנית, אנו מגיבים לאיומים המעוררים בנו תחושת דחייה וגועל או אי מוסריות, איומים הקשורים במין, בגידה כשריפת דגל הלאום, או מזון בלתי ראוי לאכילה, איומים הקשורים בהרכב הכימי של האטמוספרה לא מעוררים בנו תחושה כזו.

שלישית, איומים זוכים לתשומת ליבנו כאשר הם מיידיים, זו הסיבה שרבים מאיתנו לא חוסכים לימי הפרישה מהעבודה שלנו. מחקרים מוכיחים שרוב האמריקאים מעדיפים לקבל 50 דולר היום מאשר 100 דולר בעוד שישה חודשים.

רביעית אנו רגישים יותר לשינויים מידיים מאשר לשינויים הדרגתיים. אנחנו מפהקים כאשר מישהו מספר לנו על הפשרת הקרחונים לאורך זמן, אולם אם הקרחונים היו מפשירים בין לילה היינו פועלים מיד.

הליקוים הללו במוחנו מסבירים לדעת המומחים הללו את שיקול הדעת המוטעה שאנו והפוליטיקאים שלנו מאמצים כאשר אנו מחליטים בשאלות של מדיניות קריטיות לטווח ארוך.

כך למשל האמריקאים מוציאים 3 ביליון דולר לשנה על פיקוח על מזון, בעוד הם מוציאים 700 ביליון דולר לביטחון, למרות שהרבה יותר אנשים מתים מהרעלות מזון מאשר קטל מצד צבאות זרים וטרוריסיטים.