על השרה, אפליה, מאבק חברתי וקרקעות

יום ראשון בשבוע בו מתחילה שנת הלימודים מועד לידיעות רבות בנושא. מתברר שדו”ח ועדת דוברת עם יישום או בלי יישום הוא כמעט התשובה היחידה למצב העגום של מערכת החינוך. ראיון עם שרת החינוך הוא דוגמה אחת לכך, בניגוד לשנה שעברה אין בראיון עם השרה דיון באי השוויון במערכת החינוך.

המתח בין יהודים לערבים גם הוא אינו נעדר. ברמלה מנסים להקים בית ספר ערבי (שלוש כיתות) בשכונה יהודית, היהודים מתנגדים, אחד הטיעונים הוא הבדלים תרבותיים בין שתי הקבוצות. כמובן שאין קשר לאפליית ערבים בחינוך בישראל כפי שמופיע בדו”ח של Human Rights Watch .

בלי קשר, במוסף “הארץ” פורסם מאמר נוסף בנושא המאבק החברתי בישראל בניסיון לבחון למה אין מאבק חברתי המוני. המאמר משרטט את האפשרויות בפועל ובכח של הפעילות החברתית בחברה הישראלית האדישה.

לא פעם הגעתם לחתונה בגן אירועים כזה או אחר, רק שתדעו שחלקם נבנה שלא כחוק על אדמה חקלאית. כעת עומדים 60 מהם בפני צווי סגירה. גני האירועים הם רק חלק קטן מהבנייה הבלתי חוקית במגזר החקלאי. בעבר הייתה וועדה ממשלתית (וועדת קדמון) שטענה שיש כ-8000 מבנים כאלה. הרבה מזה נובע ממדיניות הטלאי על גבי טלאי של המדיניות הקרקעית בישראל. מלבד הקפדה על קיום החוק הגיע העת להסדיר את נושא הקרקעות באופן מקיף כך שיילקחו בחשבון עקרונות הצדק החלוקתי שנרמז עליהם בבג”צ הקשת.