• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על מותו של העיתון

יוסי דהאן

ב”פרומו” מוסף התרבות של “מעריב” רוגל אלפר מראיין את אמנון אברמוביץ` על ירידת קרנם של בעלי הטורים ועל התדרדרותה של העיתונות הכתובה, ברוח זו אני מציע ל”פרומו” רעיון לכתבה ברוח דומה. בעקבות הראיון עם אברמוביץ` על מצבה של העיתונות, להזמין את נתניהו לשאת נאום תוכחה על הכרסום באתיקה של פוליטיקאים, על שחיתות של אנשי ציבור, על מגרעותיה של צרכנות ראוותנית והיעדר דוגמה אישית לחיי צניעות וענווה מצידם של מנהיגים פוליטיים.

ניתוח קצת יותר ישר ומורכב משל אברמוביץ` מופיע במאמר ארוך ומאיר עיניים על ההתדרדרות הכלכלית במצבה של העיתונות האמריקאית ויחסיה עם האינטרנט. אריק אלתרמן Eric Alterman, כתב על כך מאמר ארוך במגזין “ניו יורקר”. אלתרמן, הוא סופר ומבקר התקשורת של המגזין The Nation.

ערכן של חברות שבבעלותם עיתונים איבדו 52% מערכן בשלוש השנים האחרונות. חברות שרכשו עיתונים רק לפני שלש שנים ראו את ערך מניותיהם צונח בעשרות אחוזים. המניות של ה”ניו יורק טיימס” צנחו מסוף 2004 בחמישים וארבעה אחוזים. מאז 1990 רבע מהמשרות בעיתונות האמריקאית נעלמו. מספר הקוראים בעיקר בקרב צעירים הולך וקטן, ומספר השעות שמקדישים אנשים לקריאת עיתונים גם הוא הולך וקטן באופן דרמטי. רק 19% מקרב גילאי 18-34 דיווחו שהם קוראים עיתון יומי.

 התגובה של הבעלים היא לסגור סניפים ברחבי העולם, לקצץ במצבת כוח האדם ולהקטין את גודל העיתון. מה שלא הפך את העיתונים לאטרקטיביים יותר.  בנוסף לכך האמון הציבורי בעיתונות הכתובה הולך ומתדרדר. פחות מעשרים אחוזים מהאמריקאים מאמינים לכל או לרוב מה שכתוב בעיתונות.

יותר ויותר אנשים צורכים חדשות באמצעות האינטרנט, אולם הפרדוקס הוא שרוב החדשות שהם צורכים באינטרנט נשענים על מה שמייצרת העיתונות המודפסת. בעוד שהמודל של העיתונות הכתובה היה מודל היררכי שבו עיתונאים מדווחים לקוראים שלהם על העולם, ובעלי טור מביעים את עמדתם ומנסים לשכנע את הקוראים לאמץ את עמדתם,  כאשר הקוראים הם שותפים פסיביים, האינטרנט מציע מודל חדש שבו הקוראים שותפים לבחירת הסיפורים שמעניינים אותם על ידי הקלקה בעכבר ועל ידי פרסום תגובותיהם למה שפורסם. כמו כן קוראים שותפים ליצירת סיפורים עיתונאים על ידי כך שהם דואגים להעברת מידע לאתרים, מידע שלא מגיע ממקורות המידע המסורתיים של העיתונאים,  שהם פעמים רבות אנשי המימסד.

מודל חדש של בלוג אינטרנטי אלטרנטיבי הוא Huffington Post, בלוג ליברלי שמאחוריו עומדת מי שהייתה מועמדת בעבר למשרת מושל ועיתונאית Huffington Arianna . האתר מעסיק 46 עובדים והכנסותיו מגיעות ל 6-10 מיליון דולר לשנה. מספר המבקרים של האתר נמצא בעלייה מתמדת ובחודשים האחרונים הוא הגיע ל 11 מיליון מבקרים לחודש. מספר התגובות לפוסט המעורר עניין יכול להגיע לאלפים, חלקן מעלות טענות מעניינות ומקוריות אולם חלקן אינן יותר מסיסמאות גרפיטי על הקירות.

אולם אלתרמן מציין שבניגוד לעיתונות הכתובה, באתרים כמו של הפינגטון ואתרים אחרים, לא ניתן למצוא דיווח חדשותי מקורי והעבודה העיתונאית שנעשית שם היא שולית לחלוטין לעומת זו הנעשית בעיתונות הכתובה המסורתית. כמון כן שבעוד שבעיתונות המודפסת קיים הליך מסודר ומקצועי של בדיקת עובדות ועריכה מקצועית של חומרים ההולכים לדפוס, בעיתונות האינטרנט אין הליך המתקרב לזה, מידע רב מתפרסם ללא כל אישוש עובדתי. אלתרמן סבור שהעימות הזה שבין העיתונות המודפסת לאינטרנט מייצג עימות בין שתי תפיסות על מהותה של דמוקרטיה ומקומה של התקשורת במשטר דמוקרטי. עימות בין התפיסה של העיתונאי והסופר וולטר ליפמן, שחשד והטיל ספק בחוכמתו ויכולתו של האזרח מן השורה להשתתף באופן מושכל בהליכים דמוקרטיים, לבין התפיסה של הדמוקרטיה ההשתתפותית שהציג הפילוסוף ג`ון דיואי. ליפמן סבר שעיתונות היא עניין למקצועניים הצריכים לדווח לציבור על מעשי אליטות השלטון על מנת שהאזרחים יוכלו פעם בכמה שנים להביע את תמיכתם או התנגדותם לשליטים בבחירות. לעומת זאת דיואי ראה בתקשורת תהליך שבו שותפים כל חברי הקהילה, תהליך המחנך אנשים לפתח סגולות אישיות של אזרחים דמוקרטיים, כגון היכולת להבין מה מתרחש בפוליטיקה, להיות בעלי יכולת הציג עמדות וטיעונים ולהיות שותפים פעילים בעיצוב החיים הקולקטיביים.

(בז`רגון המחשבה המדינית בת זמננו אפשר לטעון שליפמן צידד בדמוקרטיה אליטיסטית בעוד דיואי צידד בדמוקרטיה השתתפותית דיונית, מתוך שתי התפיסות השונות הללו של דמוקרטיה נגזר גם תפקיד שונה של התקשורת, דיון מעניין מאד על הקשר בין תפיסות שונות של דמוקרטיה ותפקיד התקשורת  אפשר למצוא בכתביו של אחד מהאנשים המעניינים ביותר הכותב על תקשורת כיום Edwin Baker – תוספת שלי).

בלוגים ואתרי חדשות באינטרנט מהווים אלטרנטיבה לעיתונות הממסדית בכך שהם חושפים את טעויותיה המקצועיות והטיותיה הפוליטיות והכלכליות. הם יוצרים ספירה עצמאית של תוכן שאינה כפופה לאינטרסים ולהטיות של העיתונות הממסדית. כך בלוגים כמו של הפינגטון חשפו שדיווחיה של ג`ודי מילר כתבת בכירה של הניו יורק טיימס על עירק היו חסרי בסיס, בלוגים שמרניים חשפו שדיווחיו של העיתונאי דן ראת`ר על שירותו הצבאי של בוש בעייתיים. בעת התרחשות אסון קתרינה בניו אורלינס אפשר היה למצוא באתרי אינטרנט מידע שלא ניתן היה למצוא בעיתונות הממסדית. אולם עורך הניו יורק טיימס ועיתונאים אחרים טוענים שמה שבלוגרים עושים זה בסך הכל ללעוס את החדשות שמתפרסמות בעיתונות הכתובה. יש לציין שלכל העיתונים הגדולים יש אתרי אינטרנט ההולכים ומתרחבים אולם אלה נשענים במידה רבה על המתפרסם בעיתונות הכתובה.

אולם אלתרמן מציין שלדעיכתה של העיתונות הכתובה יש מחירים, בין היתר, דעיכתה של הקהילה המדומיינת, כלשון כותרת ספרו של בנדיקט אנדרסון על הלאומיות – “קהיליות מדומיינות”. האפשרות לדמיין את שייכותך לקולקטיב לאומי שאינך מכיר כלל את חבריו התאפשרה לדעת אנדרסון, בין היתר, על ידי קריאה של עיתון הבוקר, טקס שאותו השווה הפילוסוף הגרמני הגל לתפילת בוקר,  טקס שיצר תחושת שייכות וסולידאריות בין כל חברי הקהילה.

כמו כן אנחנו חייבים לחשוב, מציין אלתרמן, על כל אותם אנשים שעיתונות חופשית סייעה למנוע מהם מהם עינויים, דיכוי ואי צדק. “אנשים עושים לאנשים אחרים דברים איומים, אולם זה הרבה יותר גרוע במקומות שבהם כולם נמצאים בחושך”, מצטט אלתרמן שורה מהמחזה Night and Day של תום סטופרד. לא ברור כיצד האינטרט ללא צבא של עיתונאים וצלמים שיש לעיתונות הישנה, מציין אלתרמן, יוכל למנוע את המעשים האיומים ולהאיר את המקומות החשוכים.

כנראה שיעניין אותך גם: