סחר בבני אדם הוא הנושא המרכזי בו ידונו בכנס שמתחיל היום בווינה בפורום למאבק בסחר כזה. בכל שנה כ-2.4 מיליון בני אדם נשים וגברים נסחרים כאילו היו עוד מוצר בשוק הגלובלי. חצי מהנסחרים הן והם מתחת לגיל 18, 44% נסחרות, הרוב נשים אבל גם ילדים וגברים, למטרות מין, 32% למטרות ניצול עבודתם בחקלאות, שירותים אישיים וסדנאות יזע, ו-25% לשני הדברים גם יחד. הרווחים מהעבדות המודרנית הזאת מסתכמים ב-32 מיליארד דולר בשנה. מתברר שגם אזרחים של מדינות עשירות מנוצלים באותו אופן, עם גם במספרים קטנים יותר. אלו מתפתים לעבודה במדינות עשירות יותר ממדינתם ומנוצלים כמו כל אחד אחר.
הסחר בבני אדם הוא חלק מתופעה רחבה יותר של עבודה בכפייה, לפי הערכות, מספרם של הללו הוא כ-12.3 בני אדם. כמו שאפשר להבין רובם מנוצלים במדינות שלהם ולוא דווקא במעבר למדינות אחרות, אבל הניצול הוא אותו ניצול, והכפייה היא אותה כפייה. במדינת ישראל יש סחר, בעיקר, בנשים וניצול מחפיר של מהגרי עבודה, כך שאנחנו חלק מהמערכת המנצלת הזו, ואיננו יכולים לרחוץ בניקיון כפינו.
בנושא אחר שקשור לעבודה, או לייתר דיוק אבטלה, פורסמו באחרונה שני מאמרים שכוללים בתוכם את המושג העובד המיואש, והעובדת המיואשת. באחרון שבהם מצא בנק ישראל ש-1.6% מן המצויים בכח העבודה האזרחי, כ-47000 איש ואישה, הם עובדים מיואשים. ישנן הגדרות אחרות ועל פי מאמר שטרם פורסם השיעור מתקרב לשלושה אחוז. אם נוסיף את השיעור הזה לאלו שמוגדרים כמובטלים נמצא שאחוז עולה מ-6.6% לבין 8.2% למעל ל-9%. כך שבאמצעות הגדרות די שרירותיות קובעים מדדים גם בנושא הזה. בפרסום זה נטען ששיעור המיואשים בישראל גבוה מבמדינות אחרות בשל: “שיעור האבטלה הגבוה יחסית , ההוצאה הנמוכה על מדיניות אקטיבית לעידוד תעסוקה והקריטריונים המחמירים יחסית לקבלת דמי אבטלה ( ובמיוחד משך התקופה המירבית לקבלת דמי אבטלה , שהוא נמוך משמעותית בישראל בהשוואה למדינות אחרות .)” אם אלה ההסברים אז למה לא להשקיע בעידוד תעסוקה, לא דרך תוכנית וויסקונסין, ולשלם דמי אבטלה כמו שצריך.
אם כבר כותבים על מיואשים לפני כשבוע פורסם על ע”י התמ”ת דו”ח על מצבן התעסוקתי של נשים ערביות בהשוואה לזה של יהודיות. כמו שאפשר לצפות הפערים גדולים בכל מימד כולל הייאוש. בעוד כ-1% מן הנשים היהודיות מוגדרות כמיואשות כ-11.6%, אחוז ממש לא מתקבל על הדעת ויכול להיות תוצאה של קשיים בלתי אפשריים למצוא עבודה במדינת ישראל השוויונית בלי די. ככל שהערביות יותר משכילות כך פערי השכר ביניהן לבן היהודיות עולה. אין פערי שכר בקטגוריה של 9 שנות לימוד, בעוד בקטגוריה של +13 שנות לימוד הפער עומד על 31%. רק 7.6% מן הנשים הערביות משתכרות מעל לשכר הממוצע בהשוואה ל-23.9% מהנשים היהודיות. יש במסמך הזה נתונים לרוב שכדאי לעיין בהם.
אין ספק שנושא העבודה בכפייה וסחר בבני אדם חשוב יותר מהנושא השני, שלכאורה לפחות, מתרחש בשוק עבודה חופשי. אבל אי אפשר שלא לקשר בין השניים. מצבם של עובדים שהשכלתם נמוכה בכלל ושל ערבים וערביות בפרט מושפע מהותית, אם לא מסחר בבני אדם, אזי מניצול של מהגרי עבודה, גם אם זה נעשה לפי הכללים. השכלה נמוכה של עובדות ועובדים בעיקר ערביות וערבים אינה תוצאה שנובעת מן הטבע, אלא של השקעה חסרה ומפלה בהשכלה בקרב אוכלוסיות רבות בחברה בישראל, בעיקר האוכלוסיה הערבית.