בזמן האחרון אפשר לכתוב לרוב על הדברים הגדולים בעולם הכלכלה והשינויים החלים בחשיבה הכלכלית בעולם. אלא שבינתיים נראה שחלק מהמעסיקים מנצלים את המצב כדי להחליף ולהיפטר מעובדים שחינם סר. אחד האירועים המקוממים ביותר קשור להתנהגות של חברת תאדירן-אמפא.
זו החליטה כמו רבים לפניה ולצערנו רבים שיבואו אחריה ללחוץ על העובדים לוותר על ההסכם הקיבוצי ולעבור לחוזה אישי. עצם הלחץ מראה שהסכמים קיבוציים טובים לעובדים ולכן עדיף להם לעבוד במסגרת הסכם שכזה. החברה אומרת בריש גליי שאם העובדים לא יסכימו תיסגר החברה. באותו זמן טוענת החברה שרוב העובדים הסכימו לכך, מצד העובדים הוועד וההסתדרות נטענת טענה הפוכה. שימו לב שכדי לבטל הסכם קיבוצי מוכנים בעלים של חברה לסגור אותה. כך פעלה ולמארט כאשר עובדים התארגנו בסניף בקנדה.
כיון שהלחץ והאיומים לא פעלו עכשיו מעכבת החברה את משכורות אוקטובר. הפעם בטענה שהחברה שאמורה לרכוש את אמפא אינה מסכימה לרכוש אותה כל עוד יש בה הסכם קיבוצי. בכך היא מוסיפה חטא על פשע. לא רק מסרבת להכיר בזכותם של עובדים להתארגן ולחתום הסכמים קיבוציים אלא גם עוברת על חוק הגנת שכר בזה שאינה משלמת את השכר בזמן, שהוא עד העשרה בחודש. מעניין עד כמה עבריינית יכולה להיות חברה אחת? הדמיון שלי לא מפותח דיו כדי לחשוב על עוד עברות שאפשר לעבור בכדי למנוע עובדים מלממש את זכויותהם.
במוסף הכלכלי של הארץ פורסם מאמר שבו עמדות בעד ונגד איגודים מקצועיים בהיי-טק, בעד כתבה עו”ד נעמי לנדאו ונגד אריה סקופ המנכ”ל לשעבר של מיקרוסופט ישראל שהתגאה בעבר בכך שכל שנה הוא מפטר 5% מן העובדים כי רק כך אפשר לייצור מוטיבציה לעבודה קשה. אז מי שרוצה לנהל כמו דיקטטור אין סיבה שיסכים לייצוג עובדים. מי שקורא באתר זה כבר צריך להכיר את הטיעונים בעד איגודים מקצועיים ולכן לא ארחיב.
לפני כמה ימים פרסם קרוגמן מאמר בניו יורק טיימס, למתעניינים ומתעניינות, משם אביא רק ציטוט של הנשיא רוזוולט, שנבחר לנשיא במהלך המשבר של שנות השלושים, בנאום ההכתרה השני שלו:
“We have always known that heedless self-interest was bad morals;
we know now that it is bad economics”
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
