על עיתונאים והענקת שירותי הלבנה

ארקדי גאידמק קונה כל מה שזז, והקנייה האחרונה שלו היא עיתונאים ועיתונאיות, בגל הרכישה האחרון של עיתונאים הוא קנה את אלה המשווקים את עצמם כנציגי האזרח הקטן הלוחמים בשחיתות הממסדיות וההון הגדול. גיא מרוז, אורלי וילנאי-פדרבוש, עיתונאים חברתיים כהגדרתם יצטרפו לתחנת הרדיו שבבעלות מנהיג תנועת “צדק חברתי“. בגל הרכישה הזה כלולים גם אמנון אברמוביץ`, לינוי בר-גפן, גל גבאי ואראל סג”ל שיתחילו לעבוד תחת הנהלתו של רכש קודם, רם לנדס, יושב ראש התחנה.

גאידמק להזכיר הוא איל הון שהתעשר מסחר בנשק. מזה ארבע שנים מתנהלת נגדו חקירה בצרפת על סחר לא חוקי בנשק, שחיתות ועבירות מס. את הונו הגדול עשה מהספקת נשק לממשלת אנגולה, נשק שנועד לדכא את ארגון המורדים “אוניטה”. קשריו עם השליט במהלך מלחמת האזרחים העקובה מדם העניקו למיליארדר גם זיכיונות לסחר ביהלומים. (מתחרהו המר הוא מיליארדר נדבן אחר, לב לבייב,). כדאי לציין שבעוד גאידמק ולבייב הופכים למיליארדרים,  מיליונים מתושבי אנגולה הם פליטים החיים בעוני משווע. מתחקיר מעניין של שחר גינוסר שהתפרסם לפני כשבוע ב”ידיעות אחרונות” גם עולה שגאידמק החליט בשלב מסוים של הקריירה שלו לעבור משיווק נשק קל לנשק קצת כבד יותר. מהתחקיר עולה שגאידמק היה גם המשקיע הגדול מאחורי חברה בקזחסטן שעסקה בפיתוח אורניום.

בתגובה על התמיהה על הצטרפותה והצטרפות שותפה לתכנית לתחנה של האוליגרך, אמרה אורלי וילנאי-פדרבוש “מבחינתנו זה הישג גדול, קיבלנו במה רחבה וחופשית להביע את האג`נדה המאוד ברורה שלנו בלי צנזורה ובלי גבולות”. אני מניח שההישג הגדול של וילנאי ואחרים נמצא בתחום אחר – תחום הפיננסיים האישיים. וילנאי מתעקשת שהיא ומרוז (אביר זכות הציבור לדעת שסרב להגיב לידיעה) מצטרפים לתחנה של גאידמק על מנת להמשיך בביצורה של עיתונות חופשית, בלתי תלויה, ולוחמת בשחיתות. ואני מצטרף הבוקר למנזר בלטרון על מנת להפיץ משם את בשורת האתאיזם.

מבחינתו של גאידמק, וילנאי והאחרים יכולים לקשקש בתחנת הרדיו שלו על מה שהם רוצים, מה שהם מספקים לו אינו עיתונות, הוא קנה אותם על מנת שיספקו לו שירותי הלבנה. וילנאי והאחרים כמו בית”ר ירושלים, ערי האוהלים למפונים ומפעלי צדקה אחרים  מעניקים לגאידמק לגיטימציה ציבורית שמטרתה להלבין את עברו, לחלץ אותו מהעמדה לדין ולסייע לו בניסיונו להשתלט על מוקדי שלטון בדמוקרטיה הישראלית. עובדה מעניינת שעולה מן התחקיר של שחר גינוסר היא שאת אותה טקטיקה של השגת מטרות פוליטיות וכלכליות באמצעות קניית תמיכה ציבורית בעזרת ממומנו הוא הפעיל בהצלחה גם בקזחסטן.

אגב, לאמנון אברמוביץ` אין לי שום טענות, ההצטרפות לגאידמק אינה אלא המשך טבעי לאתיקה המקצועית האישית המנחה אותו בפעילותו העיתונאית רבת השנים.