• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על שביתה כלכלית ומגבלותיה

איציק ספורטא

באופן כמעט אבסורדי המרצים בשביתתם הכלכלית עשו מעשה שמקשה על בית הדין לעבודה להוציא צווי מניעה. כך נכתב על ידי בית הדין הארצי: “עילת השביתה של הסגל האקדמי הבכיר כפי שמצאה ביטויה בהודעה על סכסוך עבודה מיום 25.9.2007, עניינה ב”אי חתימה על הסכמי שכר מאז נובמבר 2001”. לאמור, מדובר בדרישה כלכלית במהותה לגיבוש הסכם שכר חדש, במסגרתו מבקש הסגל פיצוי על שחיקת שכרו בעבר וקביעת מנגנון למניעת שחיקתו בעתיד. מעורבותה של המדינה במשא ומתן אין בה כדי לשוות לשביתה גוון “מעין פוליטי” או “מעורב”. קבלת טענת האוניברסיטאות כי כל שביתה בגוף “נתמך” או “מתוקצב” היא בעלת היבט “מעורב” הנגזר ממעורבות המדינה בסכסוך, משמעה איון  “השביתה הכלכלית” בגופים אלה. הנה כי כן, אין לפנינו שביתה פוליטית, מעין פוליטית או מעורבת”.

אין זה אומר שהצווים לא יבואו: ” בבואנו לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לנסיבות המקרה שבפנינו, דעתנו היא, כי מצב הדברים בעת הזו אינו מצדיק מתן צו מניעה נגד השביתה, אם כי אפשר שנעמוד בקרוב על סיפו”. אבל זה מלמד שובתים לשבות אך ורק שביתות שנוגעות לתנאי העבודה שלהם בלי להתעניין כלל בנושאים חשובים אחרים הנוגעים למקום העבודה שלהם.

 אם חס וחלילה יעיזו השובתים להעלות נושאים שקשורים למהות הדרך בה פועל מקום העבודה שלהם אזי בית הדין, לעיתים, תוך דיון מעמיק ופתלתל יחזיר אותם לעבודה באמצעות צווי מניעה, ראו מקרה המורים בבתי הספר התיכוניים. האוניברסיטאות כבר מזמן (דו”ח מלץ) הפכו למוסד המנוהל על ידי  ועדים מנהלים שבראשם אנשי עסקים או פליטי משרד האוצר. בתל אביב יו”ר הועד המנהל הוא דב לאוטמן, בבר אילן פרופסור יעקב נאמן, בחיפה ד”ר יוסי בכר, בבן גוריון דויד ברודט, זה שקבע שיש להעלות את תקציב הביטחון השחוק, איתן רף (יו”ר הבנק) באוניברסיטה העברית ויורם אלסטר בטכניון. כל אלו כמובן תומכים במתן צווי מניעה. כולם כמו שאפשר לראות אנשי מדע מדופלמים. אז מה יש לנו תעשיין, איש מחשבים וניהול, וארבעה בכירים לשעבר באוצר. אלו בעצם נותני הטון בניהול האוניברסיטאות. כנראה שהם הפנימו את האמירה שאוניברסיטאות ובעצם כל דבר ניתן לניהול על ידי אנשי כלכלה וכל היתר צריכים לקבל מרותם ולשתוק.  

מזה שנים רבות, ובשנים האחרונות ביתר שאת, מתרבות התוכניות החיצוניות בהן שכר הלימוד גבוה והרמה האקדמית, פעמים רבות, נמוכה, הפכו לחזון נפרץ. באתר האינטרנט של אוניברסיטת תל אביב רשומות 18 תוכניות כאלה ואני יודע על עוד שלוש שאינן רשומות. מגוון התוכניות הוא רחב מפילוסופיה, אומנות, מדיניות ציבורית ועד כמובן ניהול.  בתוכניות אלו שכר הלימוד גבוה ויכול להגיע ל-200000 שקל לתואר. כך גם שכר המרצים בתוכניות הללו שיכול להגיע לאלפי שקלים לשיעור. תנאי הקבלה העיקרי לתוכניות אלו רשום על הצ`ק של שכר הלימוד, המשלם מתקבל ומקבל תואר של אוניברסיטה הממומנת ברובה על ידי הציבור.

אם חס וחלילה היו המרצים שובתים כדי להקטין את מספר המרצים מן החוץ, שקרויים במקומות אחרים הפרולטריון של האקדמיה, או שהיו דורשים תנאי העסקה סבירים להם ולסגל הזוטר, אזי היו חוטאים בחטא השביתה המעורבת או המעין פוליטית ואז צווי המניעה היו ניתנים ללא בעיות.

אם היו המרצים פועלים כדי שייהנו מן האוניברסיטאות לא רק אלו שהפרוטה מצויה בכיסם ולמדו בבתי ספר תיכוניים מבוססים, אילו פעלו לא רק לשיפור מקום העבודה אלא גם היו מעורבים בעוולות חברתיות ואחרות המתרחשת במקומותינו, אזי היו מוסיפים חטא על פשע והיו מחויבים לחזור לעבודה.

אז זה מה שיש, על פי המסגרת החוקית הקיימת ארגון עובדים צריך לדאוג רק לעצמו כל דבר אחר הופך אותו לגוף שיש לרסנו. במקום שארגוני עובדים יפעלו למען החברה בה הם חיים הם מחויבים לפעול אך ורק למען האינטרס העצמי שלהם. כך פעילות קולקטיבית הופכת להרחבה של התנהגות אגואיסטית של יחידים, מזה יוצאים כולנו חסרים.  

כנראה שיעניין אותך גם: