צריך ביצים

 האם המנהיגות הכלכלית של ישראל תצליח לגדל  זוג?

משבר עמוק דורש תקציב רחב וגדול – כדי להציל את הכלכלה דרושה אסטרטגיה כלכלית אמיצה ולא התכווצות

            צופי הטלביזיה מביננו בוודאי זוכרים את התירוץ המביך המפורסם בתולדות המסך הקטן -כאשר ג`ורג` קוסטנזה מהסדרה האלמותית סיינפלד הסביר את הצמצום שחל במשאביו האישיים עם יציאה מהמים וזעק “אבל הייתה התכווצות”. ואכן- גם היום המים הקרים של המשבר הכלכלי מובילים לתגובה כמעט אינסטינקטיבית של כיווץ אברים, צמצום בהוצאות וריסון הפעילות הכלכלית. אולם יש זוג אחד שצריך להישאר לא מכווץ למרות הצינה- ראש הממשלה והשר לאסטרטגיה כלכלית בנימין נתניהו ושותפו- שר האוצר . שני אברים חיוניים אלו של המנהיגות הכלכלית של מדינת ישראל ראוי להם שיפעלו בדיוק הפוך משמגיבים חפצים אחרים לקור- משבר עמוק דורש מדיניות תקציבית מרחיבה והתירוץ של קוסטנזה לא יעמוד להם לשניים אם לא ידעו לאזור אומץ אל מול המשבר.

71 אחוז עלייה בדורשי דמי אבטלה בחודש מרץ האחרון ומיתון הולך ומחריף לא יחלפו להם סתם כי “יעבור זעם” רק פעולה אמיצה יכולה להפוך תהליכים כלכליים בקנה מידה כזה. אל מול הנטייה של משקי בית ופירמות להתכופף ולשרוד- מישהו צריך לעמוד באומץ ולהתחייב. ממשלות בכל העולם כבר עושות זאת, הממשל הפדראלי בארה”ב ישקיע השנה בהצלת חברות ומוצרים פיננסיים מפוקפקים באופן חסר תקדים, מנהיגי האיחוד האירופי יצאו במחויבות לא פחות גדולה לקדם את השוק הפיננסי האירופאי והסחר הבינלאומי בוועידה הכלכלית האחרונה. ורק ממשלת ישראל- זו שיודעת לצאת למבצעים אמיצים בעורף האויב ולפוצץ. מתקנים ומשאיות חשודות מהודו ועד כוש מפחדת.

כן, נראה שהאיש שאמר הם מ פ ח ד י ם קצת איבד את האומץ שלו בעצמו- בעוד שטייניץ מעיף טילים לוגיים מדעיים לנערי האוצר וחזרה- מנהיגות אמיצה הייתה צריכה להסתכל למשבר בלבן של העיניים ולראות את מה שכל כלכלן  שפוי בעת הזו מבין- צריך להתחייב, להרחיב את הפעילות הכלכלית וכל דרך בה הממשלה יכולה לפעול לשם כך רצוייה ואולי גם הכרחית כדי להציל מקומות עבודה מלהיעלם ומשפחות מעוני.

זה לא עניין של דאגה למסכנים- מדובר במשוואה כלכלית פשוטה- כל משפחה בה המפרנס העיקרי הופך למובטל תעלה לכולנו המון כסף לאורך שנים, כל מפעל ואפילו חנות קטנה שנסגרת בגלל פערי אשראי זמניים שווים פי עשר למשק כעסקים חיים. לממשלה יש היכן להשקיע כסף בטוח, הגדלת תקציב במקומות הנכונים תניב, בעת כזו אף יותר מתמיד, שיפור בהכנסות הצפויות של המדינה שיאפשר התמודדות עם הגרעון שיידרש לכך ואף ישאיר עודף יפה- כך היא ההשקעה בתחבורה ותשתיות (ציבוריות, למען השם והסביבה) ההשקעה בשירותי תקשורת מתקדמים לכלל הציבור, כך יפעלו גם ערבויות ואף מימון בכסף חי (רחמנא לצלן) למיזמים יצרניים בארץ.

אז למה הם לא עושים זאת? תשאלו, כל הדיבורים על ריסון ואחריות תקציבית הם שטויות? ובכן- במילה אחת התשובה היא כן. אני בטוח שנתניהו ושטייניץ מעוניינים בטובת אזרחי ישראל (בעצם, מצטער- הנימוס האפיל על האמת- אינני בטוח במאת האחוזים שכך הדבר) אבל נראה  הם הולכים בעיוורון אחר קונספציות “כלכליות” ניאו ליברליות פונדמנטליסטיות. כאלו שהביאו את העולם למשבר הנוכחי. ומלבד זאת- קשה להם ולפקידי האוצר המזינים אותם בנתונים ופרשנות לזהות את התועלת הכלכלית הממשית- זו שכדי לאמוד אותה יש לנהל ולבחון מדיניות בעקביות לאורך חמש ועשר שנים. אותה חשיבה סוציאל דמוקרטית של השקעה ציבורית וויסות כוחות השוק שהובילה את מדינות מרכז וצפון אירופה להיות המדינות המובילות בעולם ברווחת אזרחיהן בעודן עדיין בשורה הראשונה של תחרותיות להשקעות הון ותוצר לנפש.

ואולי והלוואי ואני טועה, ייתכן ושני אלו הממוקמים היום במוקד המדיניות הכלכלית הישראלית דווקא יפתיעו? הייתכן ונבחרינו יגדלו זוג מפתיע שיוביל לתקציב גדול, השקעה ציבורית חכמה ומאסיבית והגנה על הציבור הישראלי מפגעי משבר כלכלי מיותרים ? האם תהפוך הממשלה הגדולה בישראל לקטר מוביל לכלכלה המקומית, וכמופת למדיניות כלכלית מפוקחת ביום שאחרי הפיגוע הפונדמנטליסטי הניאו ליברלי שהכה בשוקי העולם? מסופקני.

שי כהן, יו”ר הועד המנהל – המכללה החברתית כלכלית