• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

קאמי, האבסורד והכיבוש

נועם תירוש

בליל שישי האחרון התעוררתי בבעתה מצלילה הצורם של הודעת טקסט שהתקבלה בארבע לפנות בוקר במכשיר הטלפון הסלולארי שלי. בהודעה נמסר לי על מעצרו הפתאומי של חברי ושותפי, מוהנאד אבו-עוואד מהכפר בית עומאר. את מוהנאד הכרתי במסגרת פעילותי בתנועת “אל-טאריק”, אשר מנסה להפגיש ולחבר בין צעירים פלשתינים וישראלים, אשר בעתיד יוכלו, אולי, לנתב את החברות שלהם אל עבר עתיד משותף וטוב יותר. הטענות של צה”ל והשב”כ כנגד אבו-עוואד נטולות בסיס עובדתי. חשד לאחזקת נשק חם וטענה עלומה על מעורבות בפעילות חבלנית. מכיוון שכך, אני מאמין כי בימים הקרובים ישוחרר מוהנאד ויחזור לביתו. הדלת שתקבל את פניו של מוהנאד בכפר בית עומאר, מעוטרת במדבקה עם כיתוב בעברית: “עדיפה דרך השלום מדרך המלחמה.”, אותו ציטוט מפורסם של רבין המתקופה שחשבנו שיכול להיות פה אחרת.

הייחוס המשפחתי של מוהנאד היה אמור גם הוא לספק לו חסינות מסוימת מפני כוחות הביטחון. אביו, חאלד אבו-עוואד, אשר איבד את שני אחיו בעקבות הסכסוך המדמם בינינו ובין הפלשתינים, עומד כיום בראש פורום המשפחות השכולות הישראלי פלשתיני. פעיל שלום וותיק ועתיר זכויות. מוהנאד ושאר אחיו ואחיותיו, עושים ימים כלילות לטובת פעילות השלום יוצאת הדופן של אביהם ותומכים בו ללא סייג, בתקופה ובמקום בו פעילות שלום היא הבחירה הכי פחות שגרתית ונטולת הילה שניתן לדמיין. מועייד, אחיו של מהונאד, מאמין בשלום ופעיל במסגרות שונות המנסות לקדם אותו, למרות שנפצע קשה בעימות עם צה”ל. את ההודעה המרה על הפציעה של מועייד, קיבל חאלד, האבא, בזמן שהרצה בפני סטודנטים ישראלים על החשיבות שבהידברות וביצירת מרחב ציבורי משותף- ישראלי פלשתיני- שיוביל את הצדדים לפשרה היסטורית.

העובדה המצערת היא שכמו מוהנאד, וודאי ישנם רבים אחרים. אנחנו הישראלים מתעוררים לאט לעוד בוקר ישראלי שליו, קוראים במבזקי האינטרנט על מספר “מבוקשים” שנעצרו הלילה ביהודה ושומרון, אולי מצקצקים בלשוננו על האיוולת של הסכסוך המתמשך וממשיכים הלאה. למבוקשים אין שם, לעצורים אין משמעות. רק אנחנו ואילוצי הביטחון המכתיבים את חיינו. בינתיים, מעבירים את חייהם בכלא הישראלי רבבות צעירים פלשתינים, שבעתיד יהיו הפרטנרים שלו להסכם שלום ולחיים משותפים. השרירותיות הזו שמובילה אנשים כמו מוהנאד למרתפים האפלים של השב”כ, היא זו שבהמשך מכתיבה את המהלכים המדיניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל.

עד מעצרו של מוהנאד נטיתי לתמוך בטענה הקונספירטיבית מעט, הגורסת כי מאחורי הכיבוש הישראלי בשטחים עומד כוח מאגי כמעט, המתכנן בדייקנות כל צעד ושעל של הכוחות הישראלים. כוחות מודיעין כאלו ואחרים שמורידים את הראש לבודדים כדי לשפר את מעמדם של אחרים. מעצרים המתוכננים ונבדקים לפרטי פרטים וכו’. נסיון מדיני בלתי מתפשר להוכיח את הטענה המופרכת של אהוד ברק כי “אין עם מי לדבר”. המעצר של חברי הוכיח לי את ההפך. אין מנגנון רב זרועות. אין אסטרטגיה ביטחונית מרובת רבדים המנהלת את החיים של הפלשתיני הממוצע, ובעקיפין גם את חייו של הישראלי הממוצע. הכול שרירותי, אבסורדי. כשניסה אלבר קאמי להגדיר את הקיום האבסורדי הוא כתב: “עולם  שאפשר להסבירו אפילו בנימוקים גרועים הוא עולם מוכר. לעומת זאת, בעולם שניטלו ממנו פתאום האשליות והמאורות, אדם מרגיש עצמו זר. גלות זו אין לה תקנה, מפני שהיא חסרה את זיכרונות המולדת האבודה, או את תקוות הארץ המובטחת. פירוד זה בין האדם לבין חייו, בין השחקן לתפאורה שלו, הוא הוא תחושת האבסורד.” (קאמי, המיתוס של סזיפוס, עמ’ 16) את מעצרו של מוהנאד אבו עוואד, כבר אי אפשר להסביר “אפילו בנימוקים גרועים”.

קאמי ייסד את תיאורית האבסורד כתיאורית שחרור. בהבנת הקיום האנושי האבסורדי, יותר משאר פרדיגמות העל (מרקסיזם, ליברליזם וכו’) יש לטענתו יכולת לשחרר את הפרט מהכבלים הבלתי נראים שמעצבים ומנתבים את חייו. אני בכל אופן, עד לא הצלחתי לעשות את הצעד התיאורטי הבא ולהבין כיצד הבנת האבסורדיות של הכיבוש תשרת את אלו המעוניינים להשתחרר מעולו של זה. בכל אופן, עבור מוהנאד חברי, כולי תקווה כי השהות בכלא הישראלי תהפוך אותו לאדם חופשי יותר. כפי שטוען סרי נוסייבה בספרו: “היה הייתה ארץ”- “בני אדם שנשלל מהם כל גרגר של חופש נעשו בני חורין” (עמ’ 162) אני ושאר חבריי, שהכרנו את מהונאד אבו-עוואד כלוחם למען השלום, נמשיך להילחם באבסורד מעצרו ולעשות הכול על מנת שישתחרר מהכלא במהרה.

תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם: