• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

קריסת השווקים (2)

דרור ניסן

קרל מרכס אמר “שהכלכלה היא הכח שמניע את ההיסטוריה”. נזכרתי בזה משום שלא מן הנמנע – עם כל הזהירות והסקפטיות הנדרשת – שמבעד להיסטרייה שפוקדת את השווקים העולמיים, מתהווה גם היסטוריה חדשה ומתחדשת. הקפטילזם עוד לא קורס והסוציאל-דמוקרטייה עוד לא מרימה את ראשה. רחוק מזה.

אבל ההגמונייה של השווקים נסדקת, הזחיחות לפחות הסתלקה לפי שעה והביטחון של חסידי השיטה מתערער. היכן קולו של פרופ` יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר וסגן נשיא AIG  כיום, שיוסיף וידבר על “השווקים המשוכללים”, על “יכולתם לווסת עצמם” על כך “שקריסה איננה אופצייה”.

היכן אייבי כהן, אנליסטית בכירה ב”גולדמן זאקס”, כוהנת שווקים מהמתוקשרות ביותר, שבראה כלכלה חדשה שבה הגיאות למעשה היא אינסופית. היכן מסתתר פוקיאמה. מדוע זה נדם לפתע קולם של שגרירי השווקים וחסידיו השוטים.יש כמובן לתמוך בהתלהבות בזכותם למבוכה ותהייה, אם אלה בכלל מנת חלקם.

עוד שלוש הערות קצרות על  הכלכלה וחיינו:

התייתרות הפוליטיקה:

התפתחות הגלובליזצייה, עלייתם כוחם המטאורית של השווקים, ההפרטות המואצות, הזינוק קדימה של הטכנולוגייה והרישות הדיגיטלי,  – מה שהפך כל אחד לספקולנט בינלאומי בפוטנצייה – כל אלה הפכו בעשורים האחרונים את ההון לריבון ואת הכלכלה ליישות אקס טריטוריאלית ואקס פוליטית.

הכלכלה, הלכה למעשה, התגרשה מהפוליטיקה, הפכה אותה לזירה עקרה, למיי אפסיים ובעצם תפסה את מקומה, כלומר, החלה לכוון ולנהל אותה ולא להיפך.

(הנה אנקדוטה מקומית רלבנטית: יום לאחר הבחירות האחרונות לכנסת, התקשר עו”ד רם כספי, פרקליטו של ההון המופלג והמופרט.  עו”ד כספי, ראויי לציין, הינו אדם שאיש לא בחר בו לשום תפקיד אף פעם.

אף-על-פי-כן, הוא התקשר לראה”מ הנבחר אולמרט, והסביר לו שאסור בשום פנים ואופן למנות את עמיר פרץ לשר האוצר, משום “שהדבר ייצור עננה בשווקים”) 

התחזית המטרואולגית הזו עבדה כמובן. ועוד איך עבדה. מי בכלל צריך דמוקרטייה ובחירות, שעה שההכרעות העמוקות נופלות ביישות העלומה הזו ששמה “השווקים”.

הפוטש של הכסף:

קצרה היריעה מלהסביר את  השפעות הרוחב, האורך והעומק, של השיטה הכלכלית על חיינו, ובל זאת כמה נקודות: הגלובאליזצייה במידה זו או אחרת, הפכה את המפה הפוליטית המקומית והבינלאומית על פיה.

כולם היו לפתע, בהסתייגויות כאלה או אחרות, לתומכי “השוק”. כי אין באמת כרגע משחק אחר.

וכך קיבלנו ימין כלכלי אחד גדול, כאן, שם ובכל מקום.

מכאן שההתגוששות הפוליטית תמה. זאת הכוונה להתייתרות הפוליטיקה או לפחות לירידת קרנה הדרמטית.

לתהליך הזה אינספור תופעות לוואיי: לדוגמה, השפעתם ההולכת וגוברת של יחצ”נים, לוביסטים, פירסומאים, פרקליטים ושאר מתעתעיי דעת קהל, בפוליטיקה, קשורה קשר ישיר להתרוקנותה של הפוליטיקה מרעיונות והפיכתה לפוליטיקה של אינטרסים בלבד.

מישהו זוכר איזשהו דיון רעיוני באחת המפלגות, בדור האחרון, על משהו.

תסתכלו למשל על מפלגת השלטון, “קדימה” – מיזם אופורטוניסטי של משפחת מלוכה, ששווק על-ידי פרסומאים. אין שם הרי חצי אידיאולוג לרפואה וגם אף ח”כ שם לא נבחר על-ידי ציבור, אפילו לא על-ידי ועדה מסדרת מונחת שיקולים מגוונים.

אב ובנו – מיני מונרכייה בגסיסתה – הרכיבו מפלגת שלטון. זה יכול לקרות רק בחברות שאיבדו את דרכן ומהותן. שהפוליטיקה והאידיאולוגייה הסתלקו מהן.

כאשר הכסף הוא המולך, אזיי בפוליטיקה מתחילה למשול הקוסמטיקה והתדמיתיות ולא שום מהותיות.

הלך הכסף – שבה הפוליטיקה:

קשה לכתוב בשבח המפולות והתאדות הכסף. אף מנהל פיננסי ולו הכושל ביותר, לא באמת ניזוק. הם יוצאים מהמשחק, לזמן קצר, ועם סכומים שערורייתיים.הם לא סיכנו לשנייה את הונם.

גם מנהלי החברות המפסידות לא מביאים אף פעם כסף מהבית. לקריסת חברותיהם אין משמעות אמיתית על רמת חייהם. השיטה היא כזו שבעצם רק מי שאין לו מפסיד. מי שיש לו לא באמת מפסיד.

יוצא שהקורבנות זה אנחנו, מי שיש לו כסף בקרנות פנסייה, השתלמות וגמל. לא רק שהוא לא ירוויח אגורה השנה, הוא גם יגלה שהקרן ננגסה בברוטאליות.

מי שאין לו דבר, אף הוא יפסיד. המשק בדרך למיתון, יהיה קשה יותר להשיג עבודות, התמורות יקוצצו, מי שכבר עובד עלול לאבד את מטה לחמו. חזות קשה.

ולמרות זאת, דווקא בגלל עומק המשבר המתגלגל, ייתכן והכלכלה כבר לא תהייה מה שהייתה – יישות ריבונית מנותקת מהפוליטיקה מחד, ומכתיבה אותה מאידך. אוליי יתהפכו היוצרות. לו יהי.

כנראה שיעניין אותך גם: