קרקס התקציב וחוק ההסדרים

את התופעה של חברות וחברי כנסת מנומנמים המצביעים באישון לילה בוועדת הכספים על סעיפי חוק שהונחו בפניהם רק זמן קצר קודם לכן, אפשר לכנות בכינויים שונים. מה שבטוח זה שהכינוי דמוקרטיה אינו אחד מהם. מה שהתרחש השבוע בוועדת הכספים בדיון על חוק מיסוי דירה שלישית אינו חריג קיצוני למה שמתרחש בתהליכי חוק ההסדרים מדי שנה. ברוכים הבאים לקרקס השנתי המכונה “דיונים על חוק התקציב וחוק ההסדרים”.

בדיון על מיסוי דירה שלישית, לדוגמה, לא התאפשר לחברי הכנסת לעיין ברצינות בסעיפי החוק, ויושב ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני, החליט להמשיך את הדיון ולאשר את החוק בניגוד לחוות דעתו של היועץ המשפטי של הכנסת שקבע כי ההליך אינו תקין.

חוק ההסדרים נחקק בשנת 1985 כתקנת חירום והיה אמור להיות חריג וחד פעמי, אולם כנהוג במקומותינו השימוש בו הפך לשגרה. זהו חוק המאפשר לממשלה ולפקידי האוצר לבטל, לשנות ולהשהות חוקים קיימים, וגם להכניס חוקים חדשים בחקיקת בזק ללא שקיפות ודיון דמוקרטי ראוי. היועצת המשפטית לשעבר של הכנסת, נורית אלשטיין, קבעה ש”הממשלה עושה בחוק שימוש מניפולטיבי כמכבש ריכוזי, כמעט רודני שמשתק את עבודת הכנסת”. גם שופטי בית המשפט העליון הביעו את מורת רוחם מחוק ההסדרים והטילו ספק בעצם חוקיותו. מאחר שחוק ההסדרים מוצמד לחוק התקציב, משמעות אי אישורו על ידי הכנסת היא הפלת הממשלה.

חברי הכנסת מהקואליציה מודעים היטב לכך שהצבעה נגד החוק יכולה להוביל אותם אל מחוץ לכותלי הכנסת. כך יוצא שדיוני התקציב דומים יותר לטקס שנתי קבוע של מאבקי חלוקת שלל בין מפלגות הקואליציה, מאשר לדיון פרלמנטרי דמוקרטי ורציונלי על סדר העדיפויות החברתי והכלכלי של ישראל.

עניין חלוקת השלל בא לביטוי גם בהחלטת הממשלה בתחילת השבוע לקצץ 1.2 מיליארד שקל בשנה מבסיס התקציב של משרדי הממשלה. קיצוצים אלה כללו, בין היתר, קיצוץ בתקציבי השירותים החברתיים – השיכון, הרווחה, הבריאות והחינוך. לעומת זאת, סכום שגובהו כרבע מהסכום שקוצץ, יועבר כתוספות לחינוך הממלכתי-דתי והחרדי. עוד לפני תוספות אלה, תלמיד תיכון ממלכתי דתי מקבל תקציב הגבוה ב-16% מזה שמקבל תלמיד בבית ספר תיכון ממלכתי רגיל, ו-36% יותר מהסכום שמוקצה לתלמיד תיכון בבית ספר ערבי.

צריך להזכיר שהחודש התפרסמו תוצאות שני מבחנים בינלאומיים – טימס ופיז”ה – שהצביעו על כך שפערי ההישגים בין התלמידים החזקים לחלשים בישראל הוא הגבוה ביותר במדינות ה-OECD, כמו כן פורסם דו”ח העוני שהצביע על כך שישראל ממשיכה להוביל בראש סולם העוני והאי-שוויון בקרב מדינות OECD. חודש מצוין עבור הממשלה להחליט שזו הזדמנות טובה לקצץ בשירותי הרווחה ולהזרים כספים לחטיבה להתיישבות הדואגת בעיקר לקהל בוחרי הבית היהודי.

אין שום הצדקה עניינית להחלטת הממשלה על הקיצוץ השבוע – החלטה המתעללת בעיקר בחיי משפחות מהמעמד הבינוני והנמוך. זהו קיצוץ מיותר. באמצעות כספי הגבייה העודפים שגבתה המדינה השנה, שסכומם יגיע לכ-6 מיליארד שקלים, יכלו ראש הממשלה ושר האוצר לממן גם את כספי השוחד שהם מחלקים לשותפיהם הקואליציוניים וגם את הרחבת השירותים החברתיים ורשת הביטחון הסוציאלי. הממשלה יכולה הייתה לצמצם את מימדי אי-השוויון והעוני, ולקדם תקציב שיגדיל את הצמיחה הכלכלית ויחתור לצדק חברתי. אולם החלטה כזו הייתה מחייבת סטייה מהאידאולוגיה הכלכלית והחברתית שהממשלה מחזיקה בה מזה שנים – אידאולוגיה של הפעלת מדיניות צנע שבאה לידי ביטוי בקיצוץ של 150 מיליארד שקלים בהוצאות הממשלה בעשור אחרון. למרבה הצער, במציאות הפוליטית הנוכחית כפי שהיא משתקפת בדיוני התקציב בימים אלה, סיכוי לשינוי מדיניות כזה אינו קיים. בינתיים, נמתין לדו”ח העוני הבא.

פורסם בידיעות אחרונות