בגלל תקציב חברתי נמוך ותקצוב חסר של שירותים אזרחיים כמו חינוך, רווחה, בריאות או דיור, רמת החיים בישראל נמוכה, יחסית למערב. למה אנחנו שותקים ומה ניתן לעשות • טור נוסף בסדרה של ד"ר שלמה סבירסקי על חוק ההסדרים ותקציב המדינה, שתפורסם כאן עד לאישור התקציב
מעולם לא התרכז עושר רב כל כך במקום קטן כל כך. אי השוויון העולמי היה מצטמצם אם באי הפורום הכלכלי בדאבוס היו מתחייבים שהונם לא יהיה מבוסס יותר על ניצול עובדים בעולם השלישי, או על הפרת זכויות ושבירת ארגוני עובדים
עיון בנתוני דו"ח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2016 מעלה כי הגורם המרכזי המציב את ישראל בראש דירוג העוני בקרב מדינות ה-OECD היא השחיקה החריפה במערך הביטחון הסוציאלי, הננקטת כחלק ממדיניות ממשלתית מאז ימי נתניהו כשר אוצר בשנות ה-2000
ישראל נמצאת בתחתית דירוג המדינות במימון הציבורי של שירותי סיעוד, למרות שמצוי בה מספר שיא של קשישים הזקוקים לשירותים אלה. גם לאחר יישומה של התוכנית החדשה יישארו בישראל עשרות אלפי אנשים ללא שירותי סיעוד הולמים
מיקומה של ישראל בראש סולם העוני והאי-שוויון ב-OECD לא הפריע לכנסת לקצץ השבוע 1.2 מיליארד בשיכון, רווחה, בריאות וחינוך. כי הכרעה על תקציב במחוזותינו היא מאבק בין מפלגות הקואליציה, ולא דיון דמוקרטי על סדר עדיפויות חברתי וכלכלי
בסדרת טורים ב״הארץ״ מבקש גדי טאוב לצנן את תודעת הקטסטרופה של השמאל, מטרה ראויה לכשעצמה רק חבל שהיא כוללת התרפקות על ימי מפא"י. כמו כן, הוא מפספס את משמעות היחס הכפול אל הפלסטינים בישראל, שמעוגן במידה רבה במדיניות ניאו-ליברלית ובהפיכתו של הפלסטיני מאויב לעובד
פערי ההישגים בין תלמידים בישראל הם מהגבוהים בעולם, כך עולה מדוח חדש. אבל לא חסר ידע בנוגע לאופן בו ניתן לצמצם את הפערים – כי אם נכונות של משרד החינוך והחברה הישראלית לנקוט בצעדים מתאימים