קתרינה - האסון והמחדל
עתה לאחר שמתבררים נזקי “קתרינה” – כנראה אלפי הרוגים, הצפה של אזור בגודל של בריטניה, אנרכיה וביזה ועשרות אלפי אנשים תקועים בניו אורלינס ללא מזון ללא מים וללא יכולת להיחלץ, מתבררות גם הסיבות למצב הזה. אגב, אסונות בסדר גודל כזה מתרחשים בעולם השלישי, בבנגלאדש למשל, וזוכים לשלושים שניות במהדורות החדשות של התקשורת המערבית.
ראשית, באשר לאנשים שלא נמלטו מאזור האסון בזמן, לא מדובר באנשים לא רציונאליים ולא אחראים, אלה הם בעיקר אנשים עניים או חולים חסרי יכולת וחסרי אמצעים שלא יכלו לברוח בזמן.
פול קרוגמן, בעל טור ב”ניו יורק טיימס”, כותב כי אסון טבע כזה באזור היה צפוי על פי התחזיות ועדיין הממשל לא עשה דבר על מנת להתכונן מבעוד מועד וגם עתה התגובה שלו מאוחרת. אנשי המשמר הלאומי שהיו אמורים להיות כוח הסיוע והחילוץ במקרים כאלה נמצאים בעירק ואיתם גם הציוד החיוני לפעולות הצלה. בנוסף לכך קיצוצים שנעשו בשנים האחרונות בתקציב התשתית וההנדסה המיועד לטיפול בסכרים, שפריצתם הביאה לחדירת מים ולהצפה של ניו אורלינס, גרמו להזנחתם של הסכרים. הקיצוץ הזה הוא חלק מקיצוצים תקציביים נוספים, כאשר הכספים שקוצצו הועברו למימוש מדיניות בוש – הפחתות מס לעשירים. כמו כן היחס המזלזל של מימשל בוש ל( FEMA (Federal Emergency Managment Agency, הסוכנות הפדרלית שאמורה לטפל במצבי חירום כאלה, גרמו להיחלשותו של הגוף הזה שהיה אמור לטפל באסון.
קרוגמן סבור שהמחדל הזה אינו מקרי הוא ביטוי נוסף לערכי הממשל ששש לפתוח במלחמה אבל אינו מסוגל לספק ביטחון, כל מה שהוא יודע לעשות, כותב קרוגמן, זה לספק תירוצים. כגון האמירה של הנשיא בוש שהצהיר “שאף אחד לא ציפה שהסכרים לא יעמדו בפני הסערה”.


