רון בלב ואת ביד
עקב גל פגיעות וגניבות עצי זיתים השייכים לפלסטינים יקיימו מחר (חמישי) רבנים למען זכויות אדם, תומכיהם ומתנדבים רבים מבצע ט”ו בשבט רחב היקף בכפר מע’ייר שבקרבת המאחז “עדי עד”, בו נכרתו והורעלו עצים רבים לאחרונה. על כל שתיל תיתלה תפילה יהודית מיוחדת ופסוקים מהקוראן, בשאיפה להזכיר לכל יושבי הארץ את קדושת האילן והאיסור לפגוע בו גם בעת סכסוך ומלחמה. היום אחר הצהריים, בתגובה להפגנת הימין המתוכננת בעקבות ההודעה על מבצע הנטיעות, יתקיים בביתו של הרב אריק אשרמן לימוד ט”ו בשבט. לפרטים

העץ, כמו שמדגים הפסוק “האדם הוא עץ השדה”, נתפס במקורות היהודיים כאדם, ולכן אסור לפגוע בו, להיפך מהפרשנות העממית הרואה את האדם כמו עץ, כמו למשל בשירו המפורסם של נתן זך. אולם למעשה אין פער גדול בין הפרשנויות השונות, שכן הפסוק רוצה להצביע על משוואה לפיה העץ כמו אדם והאדם כעץ, ועל כן לא יעלה על הדעת לגדוע את העצים. ומדוע? הרי אם אנו בשעת מלחמה, וחיי אדם על כף המאזניים, מדוע איננו חסים על חיי אויבנו ונדרשים לחוס על העצים? ההסבר לכך מחייב אותנו להבין שהמשוואה בין העץ לאדם עמוקה הרבה יותר.
העץ נתפש כמקור מרכזי שמעניק חיים לעולם, באמצעות פירותיו. האדמה מעניקה חלק אחד של המזון – התבואה והעצים את השני – הפירות. לא ניתן להשחית אדמה בשום מצב, שהרי האדמה לעולם נשארת. גם במלחמה אנו מכריתים או מגלים את האויב מהאדמה, אולם האדמה נשארת במקומה, וזהו גם היחס כלפי העץ. העץ מהווה חלק מהותי ממאזן החיים בעולם וזוהי משמעותו העמוקה של הפסוק “כי האדם עץ השדה”.
תפישה זו איננה מפתיעה, שהרי הסיפור המרכזי ביותר בבריאה הינו סיפור גן עדן המתאר את החיים האוטופיים ובמרכז תיאור הגן ישנם העצים. הן החיים עצמם והן התבונה מיוצגים על ידי עצים: עץ הדעת טוב ורע, ועץ החיים שאילו יאכל ממנו האדם יחיה לעולם. בגן העדן המקור היחיד המופיע למאכל האדם היה פרי עץ הגן. לאחר חטא גן העדן מקולל האדם: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה (בראשית פרק ג, פסוקים יז-יח). רק לאחר הקללה פונה אדם לאכול ישירות מהאדמה.
העץ הינו המקור המרכזי בתפישה היהודית למזון, וככזה לא ניתן להעלות על הדעת את גדיעתו. משום כך, עקירת עצי זית והרעלתם על-ידי מתנחלים הינה פעולה פסולה מעיקרה, שכן לא תיתכן תפישה יהודית המתירה עקירת עצים הנתפסת, כאמור, כזלזול בחיי האדם באשר הוא אדם ובעצם בריאת האדם בעולם. המדרש טוען כי תפקידו המרכזי של האדם בעולם הינו לשמור על העולם, כנציגו של אלוהים, מכאן כוחו הגדול והיכולת שקיבל לשלוט על כל החיות והטבע כולו בשכלו, הוא צלם האלוהים שבו. התורה כולה היא משנית לרעיון הראשוני, לפיו האדם הוטל בעולם שלנו על ידי אלוהים כדי לשמור עליו, כך שכל המצוות נועדו כדי לאפשר חיי קהילה מתוקנים המשמרים מצב זה. ואכן, כאשר רוצים לתאר כמה התורה חשובה לחיי האדם ממשילים אותה לעץ: ובתפילה המצוטטת אכן מוזכר הפסוק “כי עץ חיים היא למחזיקים בה”.
מכאן ששמירת הטבע הוא העיקר וכל המצוות נועדו וניתנו על מנת לאפשר חברה תקינה החייה בשלום עם הטבע ועם עצמה. מי שחושב שבשם רעיון כל שהוא הינו יכול לעקור נטוע, טועה בהבנה הבסיסית ביותר של תפקיד האדם בעולם. לא באנו לעולם על מנת לעקור עצים, ולא לעורר מלחמות, אלא בשביל לשמר את צלם האלוהים שבנו כדברי הזוהר. יהי רצון שנזכה שוב לימים בהם כל איש בישראל יושב תחת גפנו ותחת תאנתו.
הרב וייס הוא חבר בשומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם


