מאז הרג שי דרומי את ח`אלד אל-אטרש מתרבות ההפגנות הקוראות לשחרר את ההורג, לא רק זאת שמו של ההרוג כמעט שאינו נזכר בכתבות השונות, הרי הוא כבר מת. שוכחים גם את איוב אל-הוואשלה שנפצע באירוע הירי הזה. בעולם המערבונים, בעיקר מערבוני הספגטי, של ילדותי צוייר המאבק ביתר פרוט ועומק בהשוואה למאבק הנוכחי בין חקלאים יהודים השומרים על אדמת הלאום בגזלנים הערבים אשר מטרתם היחידה היא לחבל, לא רק ברכוש, אלא גם בריבונות היהודית.
לא אכנס לויכוח האם הייתה או לא הייתה פריצה בכל זאת חשוב גם לשמע את מי שנפגע וכך מצוטט הפצוע: “לא נכנסנו לחווה של שי דרומי ולא התכווננו בכלל להגיע אליה, אבל לפתע נורו לעברנו המון יריות. ניסינו להימלט, אבל היריות נמשכו. לא היתה לנו כל כוונה לפגוע בעדר הכבשים שם או לגנוב”. אבל את הלאומנים והחקלאים זה לא כל כך מעניין על כן הם מעלים תיקון לחוק העונשין באמצעות הוספת סעיף שזו לשונו: “תחשב פריצה לבית מגורים או למשק חקלאי כתקיפה שלא כדין שנשקפת ממנה סכנה מוחשית, ולא ישא אדם באחריות פלילית בשל מעשה שעשה נגד פורץ כאמור”. זאת אומרת רשיון מראש לפגוע באנשים ללא מתן דין וחשבון.
הסעיף המקורי בחוק העונשין תחת הכותרת הגנה עצמית (תיקון משנת תשנ”ד סעיף 34 י) הוא: “לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים”. כמו שאפשר לקרוא גם הסעיף המקורי בחוק מאפשר הגנה עצמית, אפילו כהגנה על רכוש, אבל זה לא מספיק לנבחרי הציבור שרואים ברכוש, בעיקר היהודי, משהו שצריך להגן עליו עוד ועוד, כי הרכוש הוא העיקר וכל היתר לא ממש משנה.