יש לי הרושם שיש עובדים ששווים יותר מאחרים, תגידו, ממש חידוש, מה עוד לא שמעת ששכרם של אנשים נקבע על ידי כישוריהם והעיסוק שלהם? ידעתי, אבל לא ידעתי, או לא חשבתי שגם בהיותם מובטלים, מלבד דמי האבטלה הגבוהים יותר מסתם עובדים שהם מקבלים, הם גם זכאים ליחס מיוחד בשל שאר הרוח המיוחד שלהם. אבל כרגיל טעיתי.
כמעט על כל עובד היי-טק מובטל יש כתבה בעיתון, טוב לא ממש על כל אחד,אבל על כל שניים שלושה, יש מנכ”ל מובטל שמפרסם כתבות ב-YNET, ויש איש היי-טק מובטל שמפרסם את הגיגיו רבי המשמעות במוסף הכלכלי של “הארץ”, אין, כמעט, כתבות של סתם אישה ואיש מובטלים, למשל מאות עובדי “משמר”. גם כשהייתה לאחרונים עבודה לא ממש התייחסו אליהם, שקופים הם בעבודתם ובאבטלתם. אני לא רוצה לנתח את התכנים של הכתבות אבל יש בהם הרבה הלם אוטובוס, כאילו מי שנוסע באוטובוס הוא זן אחר של בני אדם, מובטל ההיי-טק אף מפליא להתבונן בערסים היושבים בקצה האוטובוס מה שמזכיר לו את מה שהיה כאשר הוא היה בבית הספר התיכון.
מה שמקומם יותר הוא שגם שרות התעסוקה נלכד ברשת המיוחדות של האנשים הללו. ביום ראשון קראתי כתבה “בידיעות אחרונות” שכותרתה הייתה “המסלול המיוחד לבכירים מובטלים” (דוד רגב 23/11/2008 יום א` עמוד 5), גם כאן יש מסלול VIP, מחלקה ראשונה או איך שלא תרצו לקרוא לזה. ויש גם טיעון למה זה בעצם צריך להיות כך, הבכירים הללו אינם ששים להגיע לשירות התעסוקה ולכן צריך לשכנע אותם להגיע, למה? כי “חזרתם לשוק העבודה חשובה ביותר, מכיוון שכל בכיר שחוזר יכול לספק פרנסה להרבה אחרים” לפי דברי מנכ”ל שרות התעסוקה, לכן מסלול הבכירים אינו אפליה. האם היה פותח המנכ”ל המכובד מסלול מיוחד, למשל, לעובדי ניקיון שמשום מה מתביישים להגיע לשרות התעסוקה, או שערכו של אדם, גם בשרות ציבורי, נקבע על ידי תפקידו ושכרו?
מה כולל השרות המיוחד? יעוץ אישי ודיסקרטי, כי כידוע מנהלים בכירים הם ביישנים, הללו יוזמנו כאשר אין קבלת קהל לחדרים מיוחדים, כדי שלא יראו אותם ס וחלילה עובדים לשעבר שלהם ויחשבו שגם הם בני אדם. בנוסף בכל חדר ימתין להם נציג שרות התעסוקה יועץ מקצועי מתחום “המבין את הצרכים שלהם ויכול לסייע להם”, ממש כמו שצריך.
שרות התעסוקה שכבר לפני שנים זנח את תפקידו המקורי והפך, במידה רבה, לספק אישורים לביטוח הלאומי כדי שאנשים יקבלו דמי אבטלה, גם הוא מגלה ערנות ויצירתיות מרשימה כאשר הוא נתקל בכמה מאות בכירים מובטלים. אנשים שמצבם קשה יותר צריכים לקבל שרות ציבורי טוב יותר, אבל כאן, כמו בהרבה דברים אחרים, המצב הפוך. מי שנוסע באוטובוס כל הזמן כבר רגיל, אז לה לכתוב על זה, מי שחיי בצמצום כבר רגיל לכך לכן אין שום חדש במצבו אז למה להשקיע בו. לעומת זאת המצב הקשה האמיתי הוא של אלו שהרוויחו בחודש מה שעובד שכר מינימום מרוויח בשנה ופוטרו, לאלה צריך לדאוג כי נפשם הרכה אינה יכולה לעמוד בעומס של מצבם החדש. זה מזכיר לי את סיכום הכתבה במבט שעסקה בפיטורים של עובדי “משמר” הכתב אמר משהו בסגנון הזה, למזלם של העובדים שכרם נמוך כך שיהיה להם קל יותר למצוא עבודה.