"שיטת המקרה": הקשר בין תחקירנית "שיטת השקשוקה" לתסריטאי סרט התגובה
חברי ד’ נוהג לומר: ‘אין ארוחות חינם’. משמעות הדבר בשפתו היא שלכל דבר שעושים יש מחיר. לטוב ולרע. וזה נוגע לכל תחומי החיים. מידי פעם אני מטילה ספק במשפט הזה. ביחס לצדק ויושר פנימי – המחיר תמיד כבד מידי, אבל איכשהו בסופו של דבר גם משתלם. משהו כמו: שילמתי על הארוחה הזו ביוקר, אבל היא הייתה מאוד טעימה.
יום אחרי השידור של “שיטת השקשוקה” בערוץ הציבורי (שאפו לכם שם ברוממה, המשיכו כך ואולי בסוף גם תעשו את התפקיד שלכם) שוחחתי עם חברי א’. קופירייטר מצליח. “אני מכיר את התסריטאי של סרט התגובה”, אמר באגביות, “קוראים לו אמיר הספרי”. המוח הקונספירטיבי שלי התחיל לעבוד: השם הזה מוכר לי… רגע… זה לא בן זוגה של שני? תחקירנית ותיקה וקולגה, שחשפה בפניי לא מזמן, ובמקרה, את זהות האיש שאתה. שאלתי אותה בצ’אט האם הספרי הוא אכן האיש שאיתה. “כן, מודה ומתוודה” היא כתבה. אבל כנראה לא חשבה שמדובר בחטא.
וזה הסיפור: בכפיפה אחת דרים אישה ואיש. היא, שני, התחקירנית הוותיקה ביותר מתוך ארבע התחקירניות, שביצעו את העבודה שלהן נאמנה עבור מיקי רוזנטל ואילן עבודי בחברת “משהו הפקות” לסרט “שיטת השקשוקה”. הוא, אמיר הספרי, פרסומאי ותיק. השניים מנהלים חיי משפחה משותפים ומן הסתם משוחחים מידי פעם על עבודתם האחד עם השנייה. יש להם לפחות נושא אחד משותף. בן הזוג, אמיר הספרי, כתב את התסריט לסרט התגובה שהפיקו האחים עופר במטרה לקעקע את “שיטת השקשוקה” של רוזנטל, אותו סרט ששני ביצעה עבורו את התחקיר.
אם נשאל את הזוג התקשורתי המדובר, אין כל בעיה. אין טעם לפגם, אין קונספירציה. היא עבדה עבור האידיאלים שלה, ואפילו גם ציינה “רוזנטל הוא המפיק הכי הגון שיצא לי לעבוד אתו”, אמירה לא מבוטלת מפי מישהי שעבדה אצל הרבה מפיקות/ים. היא גם קיבלה כסף עבור עבודתה, כמו כולנו, כמובן, בתחקיר ל”שיטת השקשוקה.” בן זוגה, בערך שנתיים אחרי שבת זוגה החלה לעבוד ב”שיטת השקשוקה”, קיבל הצעת עבודה, שכלכלית כנראה לא היה יכול לסרב לה, לכתוב את התסריט לסרט התגובה של משפחת עופר. יחד עם המפיק שי נשר.
זה עשוי להיות צירוף מקרים. אבל יותר מידי צירופי מקרים יש אצל האחים עופר וזרועותיהם. הרבה יותר מידי לכלוך, טעם לפגם, חוסר יושר והגינות. סיפרתי למיקי רוזנטל על המקריות הזו.
“נבזות היא לא עבירה פלילית”, אומר רוזנטל, “היא בעיה של מי שלא מבחין בין מותר לאסור, היא בעיה של מי שלא מבין מה ראוי ומה בלתי ראוי. הכול, ממש הכול קורה למשפחת עופר באקראי. אשכרה במקרה. תיכף יתייצב אלי גולדשמידט באולפן ויכריז: לא ידענו. לא שמענו. לא ראינו. אנחנו בסדר. רוזנטל ממציא את הכול.
העובדה שבעלה של אחת התחקירניות שעבדה עבורנו בהכנת הסרט “שיטת השקשוקה” נשכר כדי להכין עבורם את סרט התגובה השקרי – מקרית היא. לא התכוונו לשום דבר, לא רצינו חלילה לקבל מידע בדרכים פסולות. בכלל לא ידענו כלום. מקרה. המקריות מעיזה פניה גם לנוכח העובדה שבמהלך הכנת “שיטת השקשוקה” הגיעה הצעה ממשרד פרסום מכובד. הוצע לי, באקראי כמובן, לפרסם תמורת סכום עתק את המועצה התעשייתית רמת חובב. לא פחות. ברמת חובב שוכן אחד המפעלים המזהמים של משפחת עופר. אבל ברור שהם לא ידעו על ההצעה הנלוזה. מקריות. המקריות המוזרה הזאת מובילה גם עשרות פקידי ציבור ופוליטיקאים לעבוד אצלם ועבורם בתום כהונתם הציבורית. העובדה שחלקם קיבל החלטות שהטיבו עם משפחת עופר בכובעם הציבורי היא – כמובן, כמובן – מקרית. המקריות הזאת מעוררת חשד – שמא לא הכול לגמרי מקרי?”
עד כאן דבריו של מיקי. הרבה מאוד רעל נשפך סביב הסיפור של רוזנטל והאחים עופר. המלחמה היא אמיתית, קשה וכואבת. אינסוף דם רע, יזע ודמעות נשפכים פה, אבל גם הזדמנות להתעוררות אמיתית. אלה מכם שראו את “שיטת השקשוקה” מבינים את חומרת המצב, את העושק, את השחיתות, את הקלות הבלתי נסבלת של הקלקול. אנשים ונשים מבינים שהמדינה נמכרה לבעלי הממון ויחד אתה נמכרו גם כל אזרחיה. המדינה הפקירה אותנו לזיהום אוויר קטלני, לחסדי טייקונים המכופפים את חוקי המגן בהינף טובת הנאה. מי שהצטרף ליוזמה “גם אני מיקי רוזנטל“מימש מחדש ובאומץ את הזכות להתאזרח מחדש.
המסמך הזה היא התשובה שלי: בסיטואציה אחרת שני ואמיר יכולים להיות חברים שלי. הרי יש לנו כמה חברים משותפים. אבל במשותף שלי אני לא מאמינה בדרך האמצע. בטח לא במלחמה שנראית תמיד אחרונה על הבית ועל הצדק ועל המהות. אז זה לא מכוון אישית אליכם, אבל במקרה הזה ממש חשוב לי להגיד את זה בקול ולהזכיר לעצמי את המשפט ההוא שאני נוטה להטיל בו ספק: האמת צריכה להיאמר.


