של מי הכלכלן הזה?
בתחילת החודש שעבר כתבנו כאן על הסרט “Inside Job”, שעוסק בין היתר בשירות שנתנו כלכלנים אקדמיים למוסדות פיננסיים תמורת סכומי כסף נכבדים ובעיית ניגוד האינרטסים החמורה הנובעת מכך. בעקבות הפוסט כתב ליאור פרידמן ב”דה מרקר” כתבה נרחבת על הקשר בין אקדמאיים ישראליים ובעלי ההון הישראליים, על האמיר ברנעיים הישראליים המתפרנסים מהמוניטין האקדמאיים שלהם (צריך לציין שפרידמן, שהרעיון לכתבה שלו החל בקריאה של פוסט ב”העוקץ”, חטא באותו חטא שעליו דיווח כאשר נמנע מלציין שחלק ממה שכתב נסמך על מה שקרא באתר זה).
כעת, העיתון “בוסטון גלוב” כותב על מחקר חדש מעניין שנערך לאחרונה בקשר בין כלכלנים למוסדות פיננסיים והקשר של הזיווג זה למשבר הכלכלי העולמי.
לאחר המשבר הכלכלי העולמי הגדול עדיין נותרה ללא מענה שאלה אחת חשובה: איך יכול להיות שכל כך הרבה כלכלנים נבונים החמיצו לחלוטין את המשבר הזה?
האם זה קרה משום שהם הסתמכו יותר מדי על מודלים כלכליים ולא שמו לבעיות שצצו בשטח (כפי שטען בעל הטור ב”ניו יורק טיימס” פול קרוגמן)? או שאולי הכלכלנים האמינו יותר מדי בכוחו ובתבונתו של השוק החופשי והתעלמו ממגבלותיו וחסרונותיו?
שני חוקרים מאוניברסיטת מסצ’וסטס, ג’רלד אפשטיין וג’סיקה קאריק-הגנברט, מעלים אפשרות אחרת: החוש “הנבואי” של הכלכלנים הושפע מהאינטרסים הכלכליים הפרטיים שלהם. כלומר, הכלכלנים הבכירים ביותר – אלה שמייעצים לקובעי המדיניות, מעידים בפני הקונגרס האמריקאי, ומפרסמים מאמרים ועבודות אקדמיות משפיעות – הם גם אלה שמחוזרים כל העת על ידי המערכת הפיננסית הפרטית (כיועצים, דוברים וחברי דירקטוריונים) ולכן הדעה העצמאית שלהם מוטה על ידי שיקולים אחרים, פרטיים לחלוטין.
אפשטיין וקאריק-הגנברט שופכים אור נוסף על בעיה שקיימת מזה זמן רב בקרב הכלכלנים באקדמיה אך זוכה רק כעת לתשומת לב ראויה. הבעיה עלתה בזמן האחרון גם בסרט “הג’וב הפנימי” שעסק במשבר הכלכלי ובתלות שבין כלכלנים שאמורים להיות מומחים עצמאיים ברגולציה פיננסית לוול סטריט.
שני החוקרים קוראים במחקרם לכלכלנים לאמץ קוד אתי, שיחייב אותם לחשוף צורה נאותה כל קשר עסקי או אחר עם הנהלות של חברות כלכליות בעת שהם כותבים, נואמים או מתראיינים בנוגע למדיניות כלכלית ציבורית. אפשטיין אמר בראיון ל”בוסטון גלוב”: “כפי שלדמנו מהמשבר הכלכלי, הרבה מאוד מוטל על הכף בתחום הזה. אנו זקוקים למומחים ואנליסטים שמסתכלים על המציאות בצורה מפוכחת וחסרת פניות. אם הם מקבלים טובות הנאות של ממש מחברות וגופים שיש להם אינטרס עסקי ברור בחוות הדעת שלהם, זה עלול כמובן להשפיע על הניתוח שלהם”.



