שמיטה ישראלית

השנה הבאה, המתחילה בראש השנה תשע”ה, היא שנת שמיטה. שלושה היבטים יש לשמיטה המקראית, הנוגעים במשאבי הייצור העיקריים של הכלכלה בחברה המקראית-החקלאית: קרקעות, ממון (שמיטת חובות) ומשאבי אנוש (עבדים). בדומה לשבת שעליה נכתב “שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר” (שמות כג יב), כך שנת השמיטה יוצרת מחזוריות של שש שנות פעילות כלכלית נמרצת ושנת שבתון (שמות כא א-ו, שמות כג י – יב, ויקרא כה, דברים טו א-יא).

מהם העקרונות שמאחורי מצוות אלה? אם נבין אותם, נוכל לשאול האם וכיצד לתרגם את השמיטה למושגי כלכלה עכשוויים.

ראשית, יש כאן תפיסה של יותר מסכום אפס, שלפיה אם אתן משלי לזולתי לא רק שיהיה לו יותר אלא שגם לי יהיה בסופו של דבר יותר, הסכום הכללי יגדל לטובת כולם. זהו כלל ידוע גם בכלכלה, רק שלרוב פשוט מתעלמים ממנו. רק אם יש לכלל החברה אמצעי צריכה, הצמיחה גדלה וכך גם הרווחים. חברה שבה הפערים סבירים ואנשים רבים ככל האפשר הם שותפים פעילים בייצור ובצריכה היא חברת שפע. ניצול של חלק מבני ובנות החברה מצמצם את הסך הכללי של המשאבים ומגביר את חוסר היציבות ואת אי שביעות הרצון של המנוצלים. זו המשמעות של ההבטחה המקראית שאם נקפיד לשמור על השמיטה, אלוהים יתן לנו שפע שיספיק גם לשנת השמיטה וגם לשנה שאחריה. לא מדובר בשוויון אלא רק בפערים שחדלים לגדול, אחת לשבע שנים.

בדומה לשבת, יש לשמיטה מימדים שונים ובו-זמניים – המימד הכלכלי, הרוחני והאקולוגי. שנה של שמיטת חובות, של שחרור עבדים ושל הפסקת עבודה בשדה כך שכל אדם רשאי לקחת מן השדה רק את מה שנחוץ לו ולבני ביתו (כולל הבעלים הרשמי של השדה) היא שנה שבה הפערים הכלכליים בחברה לכל הפחות מצטמצמים ולא ממשיכים להתרחב. מי שחי היום בישראל יודע עד כמה הפער בין עניים לעשירים גדל ומעמיק באופן עקבי מזה שנים רבות. הארגון “שמיטה ישראלית” מיסודה של עינט קרמר מתכנן יחד עם משרד הרווחה שמיטת חובות חלקית ביחד עם תוכניות הבראה למשפחות חידלות פרעון. בכנסת אף הוקמה שדולת “שמיטה ישראלית” בשיתוף פעולה עם הרב ח”כ לשעבר מלכיאור. האם אפשר בנוסף לחשוב גם על חלוקת דיוידנדים משמעותית יותר בין בעלי מפעלים וחברות כלכליות לבין עובדיהן? ומה על הורדות משמעותיות של מחירים כדי להקטין רווחים בשנה כזו כדי לאפשר גם ללקוחות עניים ליהנות מן התוצרת? לכך נחוצה הסכמה חברתית רחבה לשפוט חברות בשנת השמיטה לא על פי שורת הרווח שלהן אלא על פי נדיבותן. ארגון קולות עוסק בתרגום רעיונות אלה לכלכלה עכשווית יחד עם אנשי עסקים מובילים.

מימד נוסף של השבת ושל שנת השמיטה הוא המימד הרוחני. פסק הזמן מן השגרה ומן העבודה מאפשר להתפנות לעיסוקים רוחניים כמו התבוננות של אדם בחייו, בערכיו, בזולתו וצרכיו, לימודים ופעילויות פנאי. הפסקת המרוץ השגרתי מאפשרת התחדשות יצירתית. לשמיטה יש גם ערך אקולוגי של ניצול משאב הקרקע בצורה מושכלת. גם ענין זה יכול וצריך לקבל תרגום לבעיות אקולוגיות עכשויות ומחשבה איך לנצל את משאבי העולם בלי לכלות ולהרוס אותו.

סביר להניח שמשק שיקיים שמיטה אחת לשבע שנים יפנים את העיקרון של יותר מסכום אפס. חברה כזו תהיה פחות נצלנית ומעוולת גם בשש שנות הפעילות המלאה, והרעיון שחשוב לשפוט חברות כלכליות לא רק על פי שורת הרווח, אלא גם על פי קריטריונים חברתיים יופנם ויוטמע גם בשיגרה. זו יכולה להיות אחת מן המשמעויות החיוביות של יהודיותה של מדינת ישראל לרווחת כל אזרחיה ותושביה.

אליזבט גולדוין היא מרצה באוניברסיטת חיפה, מלמדת במכינת “רבין” ומנחה טקסי חיים ב”הויה“

לקריאה נוספת

הרב קובי וייס | מענה מקראי לחזיר בנקאי