שנה בלי תקוה

הרבה דברים הוא הזמן, אך רחמן אינו אחד מהם. שנה דכאנית וסילונית טסה לה כך פתאום מאז שהפמיניסטית ואשת החינוך המזרחית תקוה לוי (1960-2012) השאירה אותנו כאן מאחור תוהים ותועים. שלא כמו לפני אחד עשר חודשים, אין בי כוחות להוסיף מילים על תקוה מתוך האינסוף שישנן לי. אולי אחרים ואחרות תמצאנה חזקות ממני. אני מצרף לפיכך טקסט שתקוה כתבה ב-2004 בגיליון של כתב העת “מצד שני”, שכותרתו “נשים בסכסוך”. תקוה פרסמה אז גם שיר שהיא כתבה ב-1987. אני מאמין שגם אלו ששירה בדרך כלל אינה מעניינן/ם תוכלנה לנגוע באוונגרדיות התקוותית שרבות ורבים מתגעגעים אליה כל כך. המשיכי לעוף בשלום יקרה. צחוקך המתגלגל והרועם נשאר כאן איתנו.

עוד על תקוה לוי