תכנית ההתנתקות ובלבול השמאל

בטיפוח אשליות שתכנית ההתנתקות מהווה צעד ראשון לחיסול הכיבוש, תומך היום השמאל בתרמית שכל מטרתה להעמיק את האחיזה בגדה המערבית.

כאשר תעמוד על הפרק תכנית שלום אמיתית – לא יהיה קשה לזהות אותה.

ב-20 בפברואר, היום בו אישרה הממשלה את תכנית ההתנתקות, היא גם סיפחה  שבעה אחוזים משטח הגדה, שצורפו – גם הם באופן חד צדדי – לצדו המערבי של תוואי הגדר החדש. תחת מחסה ההתנתקות נמצאת מפלגת העבודה בממשלה כשותפה מלאה לתכנית הכיבוש הערמומית של שרון.

השמאל טוען שכשמאל אין הוא יכול להתנגד לפינוי ישובים. ועוד, שההתנתקות קובעת תקדים. יוצא איפוא ששרון מבצע למעשה את “תכנית” השמאל! האמנם? מה שהולך ומתבהר הוא,  שאחרי שלב א` של ההתנתקות, שבו יפונו המתנחלים מרצועת עזה, וזו תהפוך לגטו מכותר באוגדות צבא ישראלי, ימשיך שרון לשלב ב`: סיפוח שטחים נרחבים מהגדה המערבית לישראל. הרי באמתחתו של שרון כבר יש הסכמה אמריקאית עקרונית לסיפוח עתידי של גושי ההתנחלויות.

השמאל אימץ  עמדה דו משמעית: מצד אחד התנגדות לכיבוש ומצד שני תמיכה בהתנתקות.  פרדוקס! הרי ההתנתקות מחזקת את הכיבוש ולא מחלישה אותו. שרון יופיע כמי שביצע את חלקו רק כדי להמשיך בלא הפרעה את מדיניותו הסרבנית.

סרבני השרות בשטחים וכן אנשי שלום חייבים להפריד בין מאבקם הנכון והעיקש נגד הכיבוש, נגד החומה, נגד המחסומים לבין תמיכתם בשרון. ההתנתקות היא המהלך הפוליטי המרכזי במדיניות הכיבוש של ישראל ולא צעד שפותח את הדרך לשלום אמת.

כל מה ששרון מייחל לו, הוא שיתוף פעולה פלסטיני עכשווי, שיקל עליו את הנסיגה מעזה. וזאת מבלי שישראל תתחייב לפנות את יתר ההתנחלויות בגדה, לעצור את בניית גדר ההפרדה, או לשחרר אסירים פלסטיניים. הרשות הפלסטינית הצליחה אמנם להביא לרגיעה זמנית, אך רגיעה זו מבוססת על אשליה שנושאת בחובה פתיל השהייה. 

דין הגדה כדין עזה.  שיפנה שרון גם את ההתנחלויות בגדה ויחסל את הכיבוש. זהו מבחנו האמיתי של שרון ואין זה מתפקידו של השמאל לשמש לו כלהקת מעודדות. אבל, בינתיים,  שרון מנסה להרוויח זמן וליצור עובדות חדשות בשטח, בעוד הפלסטינים מאבדים הכול. אנו עומדים מול  מיחזור של אותה תרמית, שכבר נוסתה באוסלו והסתיימה בפיצוץ אדיר. כאשר תעמוד על הפרק תכנית שלום אמיתית – לא יהיה קשה לזהות אותה. ראשית, היא תכלול נסיגה ישראלית מכל השטחים שנכבשו ב-67. היא גם תשקף מחויבות ישראלית לגורלם של הפלסטינים, שנדרסו ונכתשו תחת הכיבוש במשך 38 השנים האחרונות. בינתיים עלינו להמשיך להיאבק בכיבוש, להמשיך לסרב לשרת בשטחים, להלחם בגדר האפרטהייד ולהיזהר מלתאר תכנית כיבוש ערמומית, כדף חדש ביחסינו עם הפלסטינים.

ניר נאדר הוא עורך מגזין אתגר