איך מייצרים ערבים טובים?
במחקרים פסיכולוגיים מקובל לבדוק שאלות של ייחוסים סיבתיים. כלומר, לשאול נבדקים לאילו גורמים הם מייחסים הצלחות וכישלונות – שלהם ושל אחרים. אחד הממצאים המוכרים הוא שאנשים נוטים לייחס לעצמם וליכולותיהם הגבוהות את ההצלחות, בעוד שאת הכישלונות הם מייחסים לתנאים הסביבתיים, שעליהם אין להם שליטה. כאשר מדובר באחרים, הנטייה היא הפוכה. אנשים נוטים לייחס את ההצלחות של אחרים לתנאים הסביבתיים שעליהם אין שליטה, ואת הכישלונות ליכולות הנמוכות שלהם.
במאמרה ב”דה מרקר” (10 בינואר), מירב ארלוזורוב מספקת דוגמה מאלפת ומקוממת לייחוס סיבתיים. המאמר עוסק בכפר הערבי הקטן טייבה, בשולי הגלבוע, המתואר כך: “מטופח מאוד, עם כבישים רחבים, מדרכות מסודרות ומסגד מרשים בצבעי כחול-לבן… לולא המסגד והבנייה הטיפוסית הערבית – ניתן היה כמעט לטעות, מבחינת רמת התשתיות, כי מדובר ביישוב יהודי”.
ארלוזורוב ממשיכה לתאר כיצד תושבי הכפר, כולם בני חמולת זועבי, נרתעים מח”כ חנין זועבי, בת משפחתם, וטוענים כי אינה מייצגת אותם בקיצוניותה. כל שהם רוצים זה “להיות ישראלים במלוא מובן המלה” ו”נציג הגון בכנסת, שידבר בשם ערביי ישראל וידאג לתשתיות, לחינוך ולבריאות – כל הדברים החשובים של היום-יום”.

המאמר עמוס בציטוטים של בני הכפר שהיו גורמים לאביגדור ליברמן ולתומכיו גאווה רבה, ביניהם, הרעיון ש”מגילת העצמאות צריכה לקבל גושפנקא חוקית” והעדר התרגשות מחתימה על הצהרת נאמנות.
ארלוזורוב מופתעת. היא פגשה בפעם הראשונה, כנראה, “ערבים טובים”, והיא מבטאת זאת באומרה שמנהיגי הכפר מבטאים “עמדות יוניות להפליא”. ומדוע מפליא הדבר? את התשובה מקבלים בסוף. ארלוזורוב מסכמת: “את היוניות הזו צריך, כנראה, לייחס למצבו המשופר של הכפר, ולכך שהכפר הוא חלק מהמועצה האזורית השוויונית ביותר בישראל – המועצה האזורית גלבוע”.
כדי ליישב את הפער בין מה שארלוזורוב מורגלת לחשוב על ערבים למציאות, היא משתמשת באותם ייחוסים סיבתיים. שהרי לא ייתכן מצב בו ישנו כפר ערבי של אנשים רגילים, שבדיוק כמוה רק רוצים לחיות בשקט, לזכות בייצוג הוגן, לעבוד בכבוד ובהתאם לכישוריהם ולקיים יחסי שכנות טובים עם סביבתם. מאחר שכך, הסיבה נעוצה ודאי במשהו אחר שעליו אין להם שליטה ישירה – מצבו של הכפר. וגם את זה האחרון לא ניתן חלילה לייחס ליושביו, ועל כן מרחיקה ארלוזורוב לכת עד למועצה האזורית גלבוע, מוסד יהודי מובהק.
ארלוזורוב היא רק דוגמה. היא אחת הכותבות הבכירות בעיתון בעל תפוצה מכובדת, עורכת מדור הדעות, ועמדותיה משפיעות על רבים. כתיבתה משקפת חשיבה ציבורית מדכאת. אין ערבים טובים. ואם יש ערבים טובים, אז הם כאלה בגלל היהודים.
מי שפניו לקיומה של חברה שונה מזאת הגזענית שבה אנו חיים חייב לאמץ מסר שונה, שבו הכפר טייבה מהווה תזכורת לכך שכולנו רוצים באותם הדברים בדיוק.


