לקראת דיוני התקציב השבוע בכנסת שבהם נשמע אמירות מכאן ומשם תשכח העובדה הפשוטה שהליך הכנת התקציב נסתיים מזמן. ההחלטה החשובה שבה נקבעה מסגרת התקציב נעשתה באוגוסט בדיון בממשלה. הדיונים כעת הם על כמה מאות מיליונים שמשמשים כקופה קטנה לחלוקה לפני ההצבעה. אין כמעט שום סיכוי לשינוי מהותי בתקציב, לא בגלל שזה לא אפשרי אלא כיון שהכנסת והמפלגות לא בדיוק מתעניינות בתקציב וסדר העדיפויות שבו, ומתוך הרגל מפלגה כמו יהדות התורה מקבלת כמה גרושים ומצביעה בעד, כאילו נפתרו הבעיות של האוכלוסייה אותה היא מייצגת.
הבעיה אינה הדיונים הנעשים כעת אלא הדרך בה נבנה התקציב מלכתחילה. את הדברים הללו ואחרים כדאי ורצוי לקרוא בספרו החדש של שלמה סבירסקי “תקציב המדינה: מה עושים עם הכסף שלנו?” (הוצאת מפה) שיצא זה עתה. מה שכתבתי קודם נשמע הרבה יותר טוב בשפתו של שלמה “התופעה המוזרה ביותר בדיון השנתי על התקציב היא, שהדיונים הקולניים והמתוקשרים ביותר מתנהלים בכנסת, בסוף חודש דצמבר, בעוד שהדיון המשמעותי ביותר הוא זה המתקיים בממשלה, בחודש אוגוסט, הרחק מעיני הציבור. הצעת התקציב מגיעה לכנסת זמן רב לאחר שההחלטה המשמעותית ביותר התקבלה” (עמ` 17).
מלבד נושא קביעת התקציב עוקב הספר אחר תקציבי המשרדים השונים והשינויים בהם בשנים האחרונות. יותר מכך, מבטא הספר תפיסת עולם חברתית מקיפה. בעמוד 128 מובאת השוואה בין ארה”ב ובשבדיה בנוגע למסים והוצאה על שירותים חברתיים, מתברר שבשתי המדינות סך ההוצאה דומה (39.6% בארה”ב לעומת 41.2% בשבדיה) אבל החלוקה שונה. בשבדיה המיסים גבוהים פי שלוש וחצי מבארה”ב אבל לעומתה ההוצאה של משקי בית על שירותים חברתיים בארה”ב גבוהה פי כמעט שבע מאשר בשבדיה. לא רק זאת השירותים בשבדיה טובים, יעילים וזולים יותר מאשר בארה”ב. וזו רק דוגמה.
מיותר לציין שאני ממליץ על הספר וחושב שכדאי לקרוא אותו גם אם כולנו חכמים, יודעים ומכירים את הנושא.