• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

אליטת הפלורליזם כמוצא אחרון

אם מרבית המוסדות השולטים יאויישו על-ידי בעלי תפיסות פלורליסטיות ממגזרים שונים, תיווצר אליטה שתתגבר על כשל האוניברסליזם
יריב מוהר

מה עושים כשמרבית העם נגד דמוקרטיה? מה עושים כשמרבית העם מחזיק בתפישות לפיהן חלק אחר של העם הוא נחות או לא בר-זכויות? אלו דילמות קשות ביותר, שבמידה כזו או אחרת רלוונטיות גם לישראל וגם למדינות ערב, המתמודדות עם התערערות המשטרים הרודניים, בעת שחלופה דמוקרטית אמיתית רחוקה מלהיות יציבה ובטוחה.

המרגיז מכל הוא שכל תשובה שניתן להעלות על הדעת לדילמות הללו, כל פתרון אפשרי הוא בעייתי: הצבת אליטה משכילה וליברלית בכפייה בשלטון? כניעה לכוחות “השוק” של המצביעים שיעלו גורמים אנטי-דמוקרטיים ו/או פונדמנטליסטים? הישענות על הצבא החילוני כמו במודל הטורקי? כל אחת מהאפשרויות הללו פגומה מוסרית.

בלית ברירה, נשארה אופציה אחת, שגם היא איננה מלבבת או אופטימלית, אך נדמה שהיא הרע במיעוטו במצב הביש הנתון. במונחים תועלתניים ופרגמטיים ניתן לומר שהיא ממזערת בצורה הטובה ביותר את הסבל, הדיכוי הפוליטי, הכוחנות וחוסר היציבות שהם מנת חלקה של מדינה בה מרבית האוכלוסיה תומכת בטקטיקות הללו. זו האופציה של שלטון אליטת הפלורליזם.

גנדי ופרומתיאוס חיים בשלום עם פשקווילים ירושלמיים. צילום: cc by- Ask?

הרעיון הוא שבמרבית המוסדות השולטים במדינה יישבו אנשים שתמיכתם בעקרונות פלורליסטיים בסיסיים יציבה, מוכחת וברורה. אבל דגש חשוב יהיה שאנשים אלו יבואו מכל המגזרים בחברה. שהרי, בניגוד לסטריאוטיפ, אין מניעה, למשל, שאדם דתי אדוק – יהודי או מוסלמי – יהיה פלורליסט. אפשר להתווכח לגבי שיעור התמיכה בפלורליזם בקבוצות מסוימות בחברה, אבל אי-אפשר באמת להתווכח שלכל הפחות קיימים יחידים פלורליסטים בכל קבוצה. כך יכולה להיווצר הגמוניה שהיא קואליציה של פלורליסטים ממגזרים שונים.

אליטה כזו נוצרת מהצבת תנאי-סף לחברות במוסדות שלטון לא-יציגים כמו בית המשפט העליון, הפקידות הבכירה, מערכת החינוך, הפיקוד של כוחות הביטחון, וכו’. וליתר דיוק תנאי סף של תמיכה בפלורליזם מחד, ושל ייצוג מגוון מבחינה מגזרית (אתנית, דתית, מגדרית, מעמדית וכו’) מאידך. תצורה כזו מאפשרת להתגבר על כשל האוניברסליזם, במסגרתו אליטה הבאה מקבוצה אתנו-תרבותית מסויימת (למשל של אשכנזים חילוניים) רואה עצמה כמייצגת ערכים אוניברסליים בעוד שהיא מייצגת את עצמה. אליטה חדגונית מבחינה אתנו-תרבותית לעולם תהיה כזו שמייצגת את האינטרסים הקונקרטיים שלה, יותר מאשר עקרונות כלליים כלשהם. אך אליטת הפלורליזם מקדמת, מעצם הרכבה, מתח פנימי, שונות אינטרסים, דיון וצורך בהסכמה על בסיס עקרונות כלליים.

הראיון של אליטיזם דוחה, כבר ברמה האסתטית, כל מי שיש בו נשמה דמוקרטית אנטי-אוטריטרית. אבל בהיעדר נורמות מושרשות רחבות של פלורליזם, נותר הרע במיעוטו בקונספט של אליטת הפלורליזם. המודל הזה מכיל אינספור בעיות ואתגרים פרקטיים: מי יחליט מי פלורליסט ומי לא? איך ניתן יהיה לזהות מתחזים? מה תיהיה העילה הראויה להדיח חבר באליטה ממעמדו זה? איך תימנע האליטה מלהפוך אט אט למגזר פרטיקולרי בעצמה, שבאמצעות קשרים קרובים הופך לקבוצת אינטרס יותר מאשר התאגדות על בסיס עקרונות משותפים? איך ניתן יהיה להימנע ממה שהסוציולוג הגרמני רוברט מיכלס כינה חוק הברזל של האוליגרכיה (במסגרתו כל גוף פלורליסטי מעלה תוך זמן מה כוחות אוליגרכיים)?

כל הטרדות הללו רק מעידים שמדובר בפרויקט מורכב. כמוהו, גם הדמוקרטיה מכילה אינספור סתירות פנימויות שיכולות להיות מנוהלות בחוכמה או להוביל לקריסה של מערכת. אבל פתרון מושלם ושלם מראש, של כל אותם אתגרים ומתחים, אינו תנאי-היתכנות למערכת פוליטית, הוא רק דורש עוד הרבה מחשבה, מחקר ופיתוח.

לבסוף, מודל כזה יכול לתת מענה לשמאל הרב-תרבותי אל מול הנטייה הרווחת באירופה ובארץ לראות ברב-תרבותיות כישלון לחזור ל”ליברליזם קשוח” כפי שהגדיר זאת ראש הממשלה הבריטי. והוא גם יכול להוות סוג של חזון לקבוצות הנאבקות למען דמוקרטיה וחוששות שמאבקן למען דמוקרטיה יוביל במהירות לסופה כשכוח אנטי-דמוקרטי יעלה לשלטון באמצעותה.

כנראה שיעניין אותך גם: