• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הרפואה והפוליטי

מחאת הרופאים מזמינה בירור עמדות ביחס למדיניות הציבורית בישראל, להפרטה ולאי השוויון המאמיר, אך מהווה גם הזדמנות לבדוק מה בין אקט פוליטי לשירותים רפואיים
צבי בנינגה

לפוליטיקה אין מקום בתכנית הלימודים בבית הספר לרפואה, כפי שאין לה מקום בטיפול הרפואי בחולים (פרופ’ ערן לייטרסדורף, דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית)

מה נחשב פוליטי בישראל? לאחרונה הסבירה לי דיקנית המשנה של האוניברסיטה העברית ש”מאבק האברכים” אינו פוליטי אלא דווקא כלכלי. לפי אותו ההגיון, הפערים העצומים הקיימים בין הפריפריה למרכז הינם עניין חברתי, אי-מתן אישורי בניה והריסות בתים הוא עניין מנהלתי, ומשטר המחסומים הוא עניין בטחוני.

את בשורת המהפכה לפיה “הכול פוליטי” צבעו מחדש באפור ממסדי, כך שאת הקונסנזוס מגדירים כא-פוליטי וכלפי כל דעה שחורגת מעט, שמביעה ביקורת, שמבקשת ליצור כאן שינוי, מסננים את מילת הגנאי “פוליטי” ושולחים אותה לעמוד בפינה.

אז מה נשאר פוליטי? כל אותם הנושאים שעליהם לא כל כך נעים לדבר. פלסטינים, בדואים, פליטים – זה פוליטי. זכויות אדם, אחריות ממסדית, סולידריות חברתית – כל אלה יצאו מחוץ לתחום.

פלסטינית מעולפת במחסום קלנדיה, אחרי המתנה של שעות ארוכות (29.08.09) צילום: אן פק, אקטיבסטילס

באחד ביוני 2005 אסף אמבולנס של הסהר האדום אישה פלסטינית מכפר אל-עזרייה שליד מעלה אדומים. האישה היתה בצירי לידה מתקדמים ופונתה לעבר בית החולים ליולדות של הסהר האדום שבמזרח ירושלים. האמבולנס עוכב במחסום, ובמהלך העיכוב האישה ילדה. היילוד נפטר במקום. [“חירום בהמתנה”, רופאים לזכויות אדם, אוגוסט 2007]

לאחרונה הסתיימה סדרת סיורים משותפת לתאי הסטודנטים של תנועת סולידריות ולארגון רופאים לזכויות אדם. הסיורים, שבהם השתתפו מאות סטודנטים, חלקם הגדול תלמידי רפואה, עסקו באי-שוויון בגישה לשירותי בריאות ורפואה בישראל. הסיור הראשון התמקד במזרח ירושלים ובהשפעות החומה על הגישה של פלסטינים לשירותי רפואה, הסיור השני התמקד בכפרים הבדואיים הבלתי-מוכרים, והסיור השלישי התמקד ביפו הפלסטינית ובקהילת הפליטים ומבקשי המקלט בדרום תל אביב, וכלל ביקור במרפאה הפתוחה לחסרי מעמד של רופאים לזכויות אדם.

הסיורים עסקו בחשיפה של הצדדים המבישים של החיים בישראל – קהילות שלמות החיות ללא תשתיות בסיסיות של מים זורמים, ביוב, חשמל ואפילו קורת גג. קהילות שאין להן חופש תנועה והן תלויות ברוח הטובה השורה על החייל במחסום כדי לקבל טיפול רפואי. קהילות של אנשים שאין להם כל מעמד ומתייחסים אליהם כאל פושעים ונושאי מחלות.

השביתה שהחלה השבוע במערכת הרפואית אינה עוסקת רק במשכורות הרופאים, אלא נועדה לבצע שינוי במצבה הקשה של מערכת הבריאות הציבורית. הרופאים אינם דורשים רק העלאה במשכורת,  אלא גם הוספה של מיטות ותקנים למערכת האשפוז והרפואה הקהילתית.

הרופאים כנראה מבינים שמתוקף תפקידם יש להם אחריות רחבה לקהילה, ושהם אינם יכולים להמשיך בתפקידם תוך התעלמות מהחורים ההולכים ונפערים במדיניות הציבורית בישראל. אם ההבנה הזאת חלחלה למערכת הרפואית בישראל, מדוע הם אינם נאבקים על זכויות המיעוטים? על הזכות לבריאות של הפלסטינים, של הבדואים, של הפליטים? התשובה ידועה – זה כבר פוליטי, ועבור רופאים פוליטיקה היא מחוץ לתחום.

דיקן הפקולטה יכול להמשיך לטעון שאין מקום לפוליטיקה בלימודי הרפואה, אבל לי יש חזון אחר למקצוע הרפואה: רופא לא יכול לעסוק בטיפול בחולים ובו בזמן להתעלם מאותם חולים שמצבם מידרדר (ובחלק מהמקרים – למוות) בעת שהאמבולנס מעוכב במשך שעות במחסום.

רופא לא יכול לטפל בקהילה ולהתעלם מכך שאין בה תנאים מינימליים לבריאות, כגון קורת גג ומים זורמים. שאין חשמל לקירור התרופות במרפאה. שאין פנאי לעסוק בבריאות כי התושבים נאבקים על בתיהם. רופא לא יכול להתעלם מקהילה הולכת וגדלה שנרדפת ומותקפת על לא עוול בכפה, שמתנהל כנגדה מסע מתוזמר של שנאת זרים חשוכה. שבה כל ביקור בבית החולים כרוך בסיכון למעצר וגירוש, ושבה גם אם תגיע אל בית החולים – לא יטפלו בך אלא אם אתה על ערש דווי.

כל מי שחי פה נדרש לגלות סולידריות חברתית. עלינו להפנים שיש כאן מרקם חיים המשותף לכל מי שחי במקום הזה, שהחיים שלנו כרוכים אלה באלה ואין לנו את הרשות להסתלק מהסבל שנגרם לאחר בשמנו. עלינו לדעת שסבל מוליד סבל, ושנאה מולידה שנאה.

אנחנו הסטודנטים צריכים לצאת וללמוד את מה שצריך לדעת באמת, כי אי-אפשר להתעלם מכך שאנחנו חיים במציאות פוליטית.

הכותב הוא סטודנט לרפואה ופעיל בתנועת סולידריות

כנראה שיעניין אותך גם: