• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

"עתידנו" בגוף ראשון רבים

למה עכשיו, למה כל כך מהר ולמה תנועה פוליטית אחת מחליטה עבור העו”סים כולם? על יוזמת עתידנו לפיזור מוסדות האיגוד לאלתר
פיני שרגיל בן סירה

התנועה הפוליטית של עובדות ועובדים סוציאליים, “עתידנו”, פירסמה בתחילת אפריל בדף הפייסבוק שלה את יוזמתה לפיזור מוסדות איגוד העובדים הסוציאליים בעקבות כשלון מאבק השכר שהוביל האיגוד בחודש מרץ השנה. יוזמה זו התקבלה בברכה על ידי חלקים נרחבים מציבור העו”ס, אך על אף התמיכה הרחבה בה היא מעוררת ביקורת. במאמר זה אנסה להביא את עיקריה.

בהכרזה על היוזמה נכתב: “מתוך שאיפה להימנע מפגיעה בכוח המאוחד של העו”סים והעו”סיות בטווח הארוך, הגענו למסקנה כי במצב הנוכחי האפשרות הטובה ביותר היא קריאה לפיזור מוסדות האיגוד וקיום בחירות לאלתר”. תנועה פוליטית מחליטה על צעדיה וזהו צעד לגיטימי, אלא שעל רקע תוצאות שביתת העו”ס, החזרה לעבודה בתחושה של אובדן דרך והיעדר מנהיגות והצורך לתעל את תחושות הכעס, התסכול והעלבון של ציבור העו”ס כלפי האיגוד, נוצרה כמיהה לפעולה מיידית, שתחזיר את השליטה לידינו, תפוגג את חוויית העמימות הנוגעת להמשך הדרך ותפוגג את החשש מפני הירדמות השטח.

הפגנת העובדות הסוציאליות מול בית הדין הארצי לעבודה, 22.03. צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס

במצב זה של ציפייה לעשייה ולגורם שייקח את המושכות, השטח תומך ביוזמה הראשונה שעולה על הפרק ושנראה כי תענה על צרכיו. ניצול רחשי הלב של ציבור העו”ס להובלת יוזמה פוליטית גם הוא לגיטימי, אך לאור העובדה שהשטח פועל מהבטן ומבלי לבחון לעומק את השלכות המהלך, נראה כי האחריות הציבורית שצעד זה מבטא מוטלת בספק. נכון לעכשיו, תנועת עתידנו היא הגוף המאורגן היחיד, מלבד איגוד העו”ס,  המייצג עובדות ועובדים סוציאליים. ככזה, האפשרות ליזום ולהוביל מהלך נמצאת בידיו וכך נוצר מצב בו התנועה מחליטה עבור כולנו. האין זה דומה למציאות העגומה בה איגוד העו”ס החליט עבור כולנו – מציאות שעם תוצאותיה העגומות עלינו להתמודד עכשיו?

התמיכה ביוזמה והעשייה הנגזרת ממנה מונעים תהליך של עיבוד המאבק, בנייה הדרגתית של השטח לקראת המאבקים שבדרך ואיתור ולימוד החלופות האפשריות. מדוע אנו מסכימים לכך לאחר שחשנו על בשרנו את משמעות היעדר הבחירה והיכולת להשפיע? תומכי היוזמה מסבירים כי יש לראות בה צעד דמוקרטי שמטרתו לייצר הנהגה אחרת שתייצג נאמנה את כל ציבור העו”ס וכי הנהגה שתבחר תוכל להוביל לשינוי אמיתי כשהשטח מאחוריה. אלא שאם כבר בשלב הנוכחי אנו עדים לתהליך בו קומץ מחליט עבור הרוב, מי ערב לנו שההנהגה שתיבחר בהמשך לא תפעל באופן דומה , ותחליט למשל על הסכם שכר עתידי, מבלי לשתף את ציבור העו”ס, כפי שקרה במאבק האחרון?

אופורטוניזם פוליטי

אין חולק על כך שברצונה של “עתידנו” להביא לשיפור במצבם של העובדות והעובדים הסוציאליים. עם זאת, כמו כל תנועה פוליטית, אין חולק גם על כך שברצונה להמשיך להתקיים ולהשפיע ושהיא שואפת להזדמנות להנהיג. כדי לעשות זאת, על “עתידנו” לנצל את המצב הנוכחי של היעדר יציבות בפוליטיקה הפנים-ארגונית של ציבור העו”ס, ולמצב עצמה כקובעת את סדר היום.

יו"ר ההסתדרות, עופר עיני. מהמו"מ שהובילה ההסתדרות יצאנו מוכים וחבולים

אופורטוניזם אינו מילה גסה, לעיתים הוא עשוי אף להיות חיובי, אך יש להיות מודעים לקיומו מבלי לנסות לייפותו. תומכי היוזמה טוענים כי היא אינה נובעת מאופורטוניזם פוליטי אלא מהאחריות והמסירות שעתידנו מגלה כלפי ציבור העו”ס ומקצוע העבודה הסוציאלית. ייתכן, אך עדיין לא ניתן להתעלם מהתועלת הפוליטית שתצמח לתנועה מהמהלך.

נכון שבבחירות שיגיעו בעקבות פיזור האיגוד ייבחרו גם נציגים שאינם מהתנועה, אך כגוף המוביל מהלך כה דרמטי, התמורה הפוליטית מובטחת. על רקע זה, האם לא נכון לבחון היטב מי ירוויח מפיזור מוסדות האיגוד ומי ישלם את המחיר?

המשך ההתאגדות בהסתדרות

בהכרזתם על היוזמה מסבירים ב”עתידנו”: “הרעיון למעבר כולל להתאגדות בכוח לעובדים לא רלוונטי, מפני שאין לארגון זה כרגע אפשרות לייצוג ענפי אלא רק לייצוג לפי מקומות עבודה (ייצוג תעשייתי) וההסתדרות מאפשרת לנו ליהנות בו זמנית מייצוג ענפי ותעשייתי. אנו מאמינות ביתרון של ייצוג ענפי, הקושר בין עובדת בשירות אחד לשירות אחר, כצורת ייצוג שתאפשר לנו למקסם את ההישגים של כלל ציבור העו”ס ולכן אנו מתנגדות למהלך זה.”

ספק אם שאלת ההתאגדות ב”כוח לעובדים” אכן נבדקה לעומק. מדובר בסוגיה מורכבת, שקביעה קטגורית בחצי משפט לגבי אי-היתכנותה, פחות משבועיים לאחר סיום השביתה, אינה רצינית דיה. בנוס,ף קיימות אפשרויות התאגדות נוספות, כגון הקמת ארגון עצמאי, שכלל לא נבדקו. אך גם אם נתעלם לרגע משאלת החלופות, הרי שמשמעות האמירה של “עתידנו” היא הצהרה חד-משמעית על כוונת התנועה להישאר בהסתדרות. מדובר באותה הסתדרות שלא רק שלא התגייסה לטובתנו, אלא אף הפנתה לנו עורף והשאירה אותנו לבד במערכה מול האוצר. האמנם זהו הגוף במסגרתו היינו רוצים להמשיך להתאגד?

תומכי היוזמה טוענים כי כדי להביא לעזיבת ההסתדרות יש לפעול מבפנים, כלומר באמצעות איגוד שיפעל בתוך ובמסגרת ההסתדרות וכך יוכל להוציא אל הפועל את ההחלטה לעזוב אותה. האמנם? איגוד חדש שייבחר ויתגבש בין כותלי ההסתדרות יהיה מחויב לכלליה ולא יוכל יכול לסתור אותם, מחויב לראשיה ולא יוכל לצאת נגדם. איגוד שייבחר במסגרת ההסתדרות לא יוכל לקבוע תקנון שיהיה נוגד לחוקתה, שבמהותה אינה דמוקרטית, אלא ריכוזית ומשאירה את עיקר הכוח בידי אדם אחד, שבכוחו לעשות כרצונו נוכחנו במאבקנו האחרון.

דעתי היא, כי לאור הפגיעה שספגנו עלינו להתייחס ביתר חשדנות לאפשרות ההישארות בהסתדרות ולעובדה כי גוף זה יחסום, בכל דרך אפשרית, את הרעיון להתאגד בדרך אחרת.

היוזמה מגיעה מהר מדי

השביתה אך הסתיימה לפני שבועות ספורים ולא ברור מדוע יש לפעול ברוח “נעשה ונשמע” ולנקוט בפעולה באופן מיידי, מבלי שמתאפשרת שהות מספקת להתאוששות, התבוננות והבנת המצב החדש.

המצדדים ביוזמה טוענים כי המתנה לצורך תהליכי עיבוד, חשיבה, למידה ותכנון עלולה לגרום לדעיכת המוטיבציה שלנו לפעולה ולשינוי וכי דחיית המהלכים תוביל לאי עשייה. החשש מדעיכת רוח הקרב המפעמת בנו חזרה אל מחוזות היאוש ואיבוד האמונה באפשרות לשנות ברור ומובן, אך לדעתי אינו מוצדק.

המעורבות שלנו במהלך השביתה הוכיחה כי ציבור שהיה מדוכא ורדום במשך 17 שנים התעורר באחת והשמיע זעקה שלא ניתן היה להתעלם ממנה. זעקה זו לא תגווע כה מהר וזיכרון תוצאות המאבק האחרון לא יישכח. המאבק והשביתה הם אירועים מכוננים. במבחן התוצאה אמנם נכשלנו בהם, אך במהלכם הפכנו מודעים, בעלי רצון לשנות ודחף לעשייה. כל אלה יאפשרו לנו בהמשך לחולל שינוי מהפכני של התאגדות בדרך שונה ודמוקרטית.

הפגנת המחאה הגדולה מול משרד האוצר, 07.03. צילום: Nael Butto, מתוך עמוד הפייסבוק של מאבק העובדים הסוציאלים

אם שינוי זה אכן יצליח ובעתיד נהיה מאוגדים בארגון שאינו ההסתדרות, האין זה מייתר לגמרי את פיזור מוסדות האיגוד כעת? הצורך למהר ולפזר את מוסדות האיגוד נראה כרצון לקבוע עובדות בשטח לפני שגורמים אחרים יקבעו עובדות אחרות ומכך יש להישמר.

היעדר אלטרנטיבות

בהכרזתם על היוזמה טוענים ב”עתידנו” כי “הרעיון לגיבוש איגוד מקצועי נפרד מההסתדרות צריך להיבחן על ידי איגוד שישקול בכובד ראש את המחירים הכבדים שבמהלך זה, היתרונות והחסרונות בו. לעמדתנו, לא נכון לשקול אותו כרגע.”

מדוע לא נכון לשקול את הרעיון כרגע? מדוע נכון לפעול בהיעדר אלטרנטיבות? מעבר ל”כוח לעובדים”, התארגנות באגודה שיתופית או הקמת ארגון עובדים עצמאי הם אמנם רעיונות גולמיים שייקח זמן לבדוק, להבין ולתכנן אותם, אך יש לתת עליהם את מלוא הדעת לפני שבוחרים בדרך פעולה אחת ויחידה.

משמעות הבחירה בפיזור מוסדות האיגוד ללא בדיקה של יתר האופציות היא ויתור על אפשרות הבחירה ובמצב זה כבר היינו. יצאנו ממנו מוכים וחבולים רק לפני שבועות ספורים. מדוע אם כן אנחנו מסכימים להכניס עצמנו שוב למצב בו הפתרון המוצע נכפה עלינו מעצם היותו היחיד כרגע? מדוע אנו מוותרים על האפשרות לבחור את הפתרון הטוב ביותר עבורנו מבין כמה פתרונות אפשריים?

איום הפיצול

בהכרזתה על היוזמה מסבירה “עתידנו” כי “אחדות העובדות והעובדים תחת כיפה איגודית חשובה לשימור ולחיזוק הכוח שלנו כעובדים באותו המקצוע, לאור כך שמספר העובדות הסוציאליות בישראל הוא קטן יחסית. לפיצול העובדות תחת הייצוג של התאגדויות עובדים שונות השלכות שליליות גם על יכולת הפרופסיה לבנות את מעמדה.”

ניתן להבין מדוע רעיון הפיצול נתפס כמרתיע, אך האמנם ציבור העו”ס מאוחד כיום? ראשית, מבחינה ייצוגית, הפיצול כבר קיים. רק כשני שליש מהציבור מאוגדים בהסתדרות. שנית, במהלך השביתה נשמעו טענות מצד עובדות ועובדים סוציאליים במגזר הציבורי, אשר התרעמו על כך שהם שובתים בעוד חבריהם למקצוע, העובדים בעמותות, ממשיכים לעבוד.

טענות נוספות מצד השובתים נשמעו על כך שהשביתה מתמקדת בסוגיית צו ההרחבה והחלת ההסכם על עובדי העמותות בעוד שתוספת השכר במגזר הציבורי אינה זוכה להתיחסות מספקת. לא בדיוק שיא האחדות. אין עוררין על כוחה של אחדות, אך יש בה גם פוטנציאל להשטחת הקולות השונים של השטח. כוחנו נמצא גם בדעות ובתפיסות העולם השונות שלנו וביכולת להביאן לידי ביטוי.

יש הטוענים כי פיצול ציבור העו”ס עלול להוביל למצב בו “רק” כמה אלפי עובדות ועובדים סוציאליים יתאגדו מחוץ להסתדרות ולכן לא יהוו גורם לחץ בעל יכולת להשפיע. מספרית, ייתכן שזה אכן כך, אך תוצאות השביתה האחרונה הראו כי הישגי המאבק אינם תלויים במספר העובדים המאוגדים בארגון. כמה אלפי עובדות ועובדים המאוגדים בארגון יעיל, אמין ודמוקרטי עשויים להצליח במאבקם הבא יותר מכפי שניתן לצפות.

סיכום

מאמר זה נכתב כדי לעורר דיון ולהטיל ספק במהלך שנראה כי הקונצנזוס הרחב לגביו נובע לאו דווקא מהיותו המהלך האפשרי הטוב ביותר. דעתי היא כי ציבור העו”ס אינו די ביקורתי כלפי היוזמה לפיזור מוסדות האיגוד וכי קשה להבין כיצד ציבור שנפגע קשות מאיגוד ששכח לייצגו, אינו בודק לעומק מי מחליט עבורו ואחרי מי הוא בוחר ללכת.

עם זאת, נראה כי היוזמה תצא אל הפועל. רוב ציבור העו”סים/ות רוצה תוצאות ועכשיו ונראה כי הוא הולך לקבל אותן. מה שניתן לעשות, אם כן, מלבד להמשיך לעקוב אחר היוזמה בעין ביקורתית, הוא להוביל יוזמות אחרות במקביל, במטרה לספק לציבור העו”ס את מה שאין לו עכשיו: חלופות.

ברצוני להציע את הרעיון הפחות פופולרי בעת הזו:  קודם ללמוד ואחר כך לעשות. לקיים דיונים ובדיקות באשר לאפשרויות השונות להתאגדות מקצועית אחרת, להציג אותן בפני כלל העובדות והעובדים הסוציאליים, להחליט יחד, בדרך של דמוקרטיה השתתפותית ולא רק ייצוגית, מהי החלופה הטובה ביותר עבורנו ורק אז לפעול להגשמתה. תהליך כזה עשוי לקחת זמן, הוא דורש סבלנות ואורך רוח ולא יניב תוצאות מיידיות, אך בדרך זו השינוי שנחולל יהיה הטוב והיציב ביותר עבורנו.

כנראה שיעניין אותך גם: