• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

לונדון לא מחכה לירוחם

ירון לונדון יצא לסיור בירוחם, ומצא את הנחת המבוקש שלו: חום, משפחתיות ועוד סממנים נוגדי-מודרנה שצריך לעקור מהשורש
יעל בן-יפת

לפני חמש שנים, במסגרת פרויקט “מדרש קשת” הקרנו במשרדי הקשת הדמוקרטית המזרחית את הסרט התיעודי “תגיד אמן” של הבמאי דוד דרעי. זה היה מסוג המפגשים המרתקים, שבהם אנשים ישבו על המדרגות צמודים אחד לשני מהופנטים לגמרי. הסרט, שנבחר לאחד מחמשת הסרטים התיעודיים הטובים של 2005, אפשר לצופים לצחוק ולבכות, ובעיקר להתאהב בבמאי ובמשפחתו.

לאחרונה אפשר היה לחוות שוב את חוכמתו ותובנותיו של דרעי. הוא הסכים להצטרף לירון לונדון לסיור בירוחם – מחוז ילדותו של דרעי – במסגרת הסדרה “העם הנבחר” (ערוץ 8). הוא מסתובב עם לונדון ברחבי הערי הדרומית, ובאומץ לב ואיפוק כנראה גדול מאוד נמנע מלנטוש את האחרון באמצע הרחוב לנפשו, עם הזיות אירופה שעדיין מקננות בו.

ירון לונדון עשה סדרה שלמה על הישראליות ובפרק האחרון שלה החליט לקפוץ למקום שמבחינתו תקוע בעבר, בנחשלות ומפגר באופן כללי. כקולוניאליסט טוב הוא לא יכול להגיע לבד- זה מסוכן, לכן הוא זקוק לדמות ילידית שתלווה אותו – להלן דרעי. לונדון מסתובב בירוחם, מזועזע מנפנופי השלום אותם הוא מגדיר באבחנה אתנוגרפית עמוקה כיאה לאנתרופולוג כנפנופי ידיים, ונגעל מהחום האנושי והלבביות. הסצינה הזו מסבירה ביעילות איך ראיון אחד איתו גרם לזמר ניסים סרוסי לעזוב מהר ככל האפשר את המדמנה הפסבדו-אירופאית בה שלטו ביד רמה לונדון וחברו קירשנבאום.

דרעי אומר בסוף התוכנית ללונדון, שהוא חשב שיצליח לשנות את הקבעונות איתם הגיע ממרכז הארץ וכנראה עוד מאירופה. באופן לא מפתיע הוא לא מצליח, כי על פריבילגיות לא מוותרים בכזו קלות והאמת היא שבגילו של לונדון הסיכוי לבער את הגזענות מתוכו דומה לסיכוי ששרי אריסון תתחיל את השינוי בתוכה ותיתן פיצויים לכל המפוטרים ששלחה הביתה לעוני כדי להחליפם בעבודה זולה.

“אם העיקר זה המימונה,” קובע לונדון, “הם יישארו מרוקאים דפוקים ובכיינים גם בדור הבא.” לונדון בז לנחשלות המרוקאית וכועס על הסירוב להיכנע למודרנה האירופית, הוא טוען שבן גוריון צדק ברצונו לשכנז כל מזרחי ב”כור היתוך יצוק פלדה אשכנזית”. “בעל כורחכם תהיו דומים לנו,” אומר לונדון, כי אחרת אין לנו מקום כאן במזרח התיכון, ונצטרך לחזור למרקש וקישינב.

החוליה החסרה בתיאוריית הגזע של לונדון היא העובדה שיש כבר כאלו ששייכים למזרח ולתרבותו (כן, ירון. יש תרבות מזרחית), ואפילו לא נגעלים ממנו כדי שינערו אותו מהשמיכות שלהם. בינינו, אני יכולה להבין את העובדה שהוא מרגיש לא שייך למרחב המזרחי ולא רק להבין – אלא אף לחוש כלפיו חמלה. באמת חם פה. מה שלונדון מסרב לקבל, זה שאם כל כך קשה לו במזרח התיכון אז הוא לא חייב להפעיל את פרקטיקת הצומוד בכזו להיטות. ממש לא. אני בספק אם לונדון מחכה לו, אבל הוא יותר ממוזמן לנסות את קישינב – אירופה רצה לא?

ירון לונדון מנפנף ידיים בתוכניתו "העם הנבחר". יש נפנופים ויש נפנופים. צילום מסך

במסגרת הבורות שהפגין, לונדון נגעל מהמשפחתיות ומסביר לנשים הקשישות שאשכנזי שולח את ילדיו מהבית לקבוע את גורלם, ואילו אתם (הוא מחווה בזרועותיו תנועה של איסוף)  “ביחד. כל הזמן החיבוק הזה, הנורא, של המשפחות”. הוא לא מתייחס לעובדה שמשפחות מזרחיות נאלצו לגור בצפיפות גם בגלל האפלייה הממסדית ששלחה אותן לעיירות פיתוח ולא לקיבוצים או לערים מרכזיות, או לכך שבניגוד למושגים “בן ממשיך” ו”שיכון עובדים”, ילדיהם של תושבי עיירות הפיתוח והדיור הציבורי יכלו רק לחלום שיקבלו בית בירושה או יצליחו לצאת מהעוני שנכפה עליהם. אבל למה להתעסק עם עובדות, אם אפשר להסתמך על דעות קדומות מתובלות ברוע.

הייתי מזמינה את לונדון לאירוע שארגנו צעירי דימונה – אירוע תרבות מזרחית בעיר שנאבקת כדי לקבל נתח קטן ממה שבאמת מגיע לה מהארנונה אותה בולעת המועצה אזורית תמר. עוד מועצה אזורית ממיטב המודרנה האירופית, עם מעט תושבים, הרבה שטחים והרבה כסף לצד עיירה הנלחמת על חייה. את ירון קישינב-לונדון לא הזמינו לאירוע המרשים שקיימו צעירי המשפחות בעלות החיבוק הנורא. ובינינו, היה סתם מיותר אם היה מגיע כי גזענים לא נותנים לעובדות לבלבל אותם ובסוף חוזרים כלעומת שבאו, חשוכים ומלאי חשיבות עצמית.

יעל בן-יפת היא חברת מועצת העיר תל אביב יפו מטעם סיעת עיר לכולנו ומנכ”לית הקשת הדמוקרטית המזרחית. היא תושבת קרית שלום שבדרום תל אביב

כנראה שיעניין אותך גם: