ברית הבריונים של התקשורת
אם “הארץ” היה עיתון עם סטנדרטים אתיים מינימליים אמיר אורן היה צריך להמצא מחוץ לשוק התעסוקה העיתונאי.
איציק הביא הבוקר (“ושוב אתכם 2.4 מיליארד לאינטל”) ציטוטים ממאמרו של “המחסל” אמיר אורן על עמיר פרץ. אמיר אורן כותב “הוא כורע תחת משקלם הכפול של האחים החורגים מרקס – קרל וגראוצ`ו” בתוספת האבחנה החברתית אתנית:
אמיר אורן הוא מי שלפי דבריו של הרמטכ”ל היוצא (בוגי יעלון) נקט כלפיו בשיטות שאותן כינה “מאפיה”, ואיים עליו כי יעביר אותו “מהצד של הטובים לצד של הרעים”, וזאת אם “תמנה את האיש הזה (אלעזר שטרן) ולא את האיש ההוא”? זו לא היתה הפעם הראשונה שבה איים אורן על הרמטכ”ל היוצא. מיד עם כניסתו של יעלון לתפקיד גילה אורן כי אלעזר שטרן, אז קצין חינוך ראשי, הגיש נגדו תלונה למועצת העיתונות בתשעה ביוני 2002. תגובת עורך “הארץ” דיויד לנדאו: “אם ההתבטאות של אותו עיתונאי אכן נאמרה, היא כמובן אינה ראויה. אני מניח שהיא נאמרה בסוג של בדיחות הדעת. אני לא חושב שאדם בר דעת יניח שאיום כזה נאמר ברצינות”. אני מת על ההומור של עורכי העיתון הזה.
תלונתו של שטרן למועצת העיתונות כללה פרט המזכיר מאוד את קובלנתו של יעלון נגד אורן. בתלונה סיפר שטרן כי אורן איים עליו בהקשר למינויו של אבי בניהו לעוזר קצין חינוך ראשי ולפרשן בגל”צ בלשון הבאה: “אלעזר, אתה יודע שאני מכיר אותך ומעריך אותך, אבל אם תסכים לקחת את בניהו, אעביר אותך צד. . . סימן שכל מה שאני חושב עליך אינו נכון”. בתלונה כתב שטרן על השיחה: “לא האמנתי למשמע אוזניי”.
גם שטרן וגם יעלון סיפרו פעמים רבות כי אחרי שלא נכנעו לאיומיו של אורן, הוא אכן הגשים אותם, וכתב עליהם באורח מגמתי, ארסי ועוין, או כפי שהגדירו זאת מקורביו של יעלון: “הוא שחט אותו כל שבוע בהארץ באופן בולט ולא ענייני”.


