להילחם על המדינה

דו”ח מבקר המדינה בנושא הכבאות בישראל 2010 סוכם ע”י מיכה לינדנשטראוס: ” ביני לביני, אני יותר ויותר משתכנע שרק בצעדים חריגים ומשמעותיים שלא אמנה כאן, ניתן יהיה לשבור את המוסכמה הוותיקה ‘הכלבים נובחים והשיירה ממשיכה'”. כך מסכם מבקר המדינה את עיקרי הדו”ח ומעביר את הנטל לפתחה של הממשלה ולפתחם של תושבי מדינת ישראל.

כשל מערכתי עמוק וארוך שנים שהרג את שירותי הכבאות במדינת ישראל, הכבאים הובאו למדוכת התקציב והועמדו כשבויים בידיו של שר האוצר, שאמר: “תעשו רפורמה – תקבלו. לא תעשו רפורמה – לא תקבלו”. קיבלנו 42 הרוגים ודו”ח חמור שמאשים את הממשלה בהפקרת אזרחיה.

דו”ח הכבאות קיבל משנה תוקף לאור האסון המחריד בכרמל. הדו”ח משקף גם תחומי חיים אחרים בהם הממשלה מפקירה את אזרחיה, כך בתחום הבריאות: בריאות לעשירים וחוק לעניים, כך בתחום החינוך: חינוך פרטי יקר וחינוך עממי לעני, כך בתחום הביטחון: מטוס חמקן אמריקאי וקייטרינג עלוב ללוחמים, כך במשאבי הטבע: 11 מיליארד שקל רווחים – פירורים למדינה, כך במשק המים: מים זולים לעשירים ומים יקרים מאוד לפריפריה.

תורת ההפרטה זחלה למדינה, גדלה והפכה לסרטן ממאיר בגוף המדינה. כדי להרוג סרטן נכנסים למכונת הקרנות אונקולוגית אכזרית. כדי להרוג הפרטה כלכלית צריך להכריז על מרי אזרחי, גלוי ואקטיבי.

דו”ח המבקר מטריד אותי, אבל מטרידה אותי יותר המחשבה שבעלי ההון שוברים לנו את הנוסחה של מדינת ישראל. עד לפני מספר שנים כתבתי את המלה מדינה בגאווה. אך לפני כמה שנים התחלתי להכניס את המלה מדינה למרכאות, “מדינה”: “המדינה” גונבת אותי, “המדינה” מוכרת אותי פוליטית, “המדינה” רומסת את זכויותיי, “המדינה” עושקת את מחצבי המדינה, “המדינה” מפריטה עצמה לדעת, “המדינה” מנצלת את נעוריי בשם הביטחון, “המדינה” מפלה אותי לרעה, “המדינה” מוכרת אותי לבעלי ההון, “המדינה” מרחיבה את העוני ואת הפערים החברתיים, “המדינה” יוצרת אי-שוויון וצדק חלוקתי, “המדינה” מחלקת את עצמה לבעלי ההון, “המדינה” מושחתת פוליטית ומשחיתה את מנהיגיה, “המדינה” כמדינה כשלה כשאזרחיה מתחילים להכניס אותה בין מרכאות, “המדינה” מפקירה את אזרחיה לתורת “הקניבליזם-קפיטליזם”.

אני בוחן במשנה זהירות את ההשלכות לקריאה שלי למרי אזרחי, אני מודע לסכנות לערך “המדינה” בעלייה של אזרחים על בריקאדות וכאוס מתפרץ. אני פוחד מאינתיפאדה אזרחית-חברתית ומהשלכותיה על “המדינה”, אולם למרות הכול, או שנצא “מהקופסה” ונפעל, או “שהקופסה” תסגור עלינו וקולנו לא ישמע, ואז גם לא יעזרו הקפיטליסטים ולא יעזרו הסוציאליסטים ולא יעזרו הסוציאל-דמוקרטים – נאבד את היקר לנו ביותר והוא המדינה. ייתכן שאם נשתוק, אנחנו כאזרחים לא ראויים שתהיה לנו מדינה, כי אנחנו לא יודעים לשמור עליה ולהלחם עבורה.

בין הבחירה להכניס את “המדינה” למרכאות לבין יציאה למרי אזרחי והסרת המרכאות מהמילה מדינה, אני בוחר לצאת למרי אזרחי גדול שיטשטש את גבולות הדמוקרטיה והחוקיות, שידרוש קורבנות, אבל יציל את המדינה ויבנה חזון חדש ששם את ערך האדם וזכויותיו בליבת פעילותה של מדינת ישראל.

האחריות לקריאה למרי אזרחי היא גדולה, היא טומנת בתוכה סכנות גלויות ונסתרות, אולם מה שעומד לפתחה של מדינת ישראל הוא לא הפרט והאינדיבידואל, מה שעומד היום לפתחה של מדינת ישראל הוא האסון עד לחורבן הבית.

אני לא נביא זעם, לא בחרתי להלך אימים על הציבור ולבנות דיכוטומיה חברתית, אני כואב היום את הנולד מחר, והנולד מחר הוא שבר חברתי-כלכלי עמוק שנבנה בתהליכי ההפרטה שבראו מוטציה כלכלית של “קניבליזם-קפיטליזם” המערערת על המשך קיומה של המדינה כמדינה דמוקרטית, מדינה השמה את אזרחיה בליבת פעילותה ואינה מפקירה אותם, מדינה הלוקחת אחריות על תושביה ואינה מסירה את אחריותה מעל אזרחיה בתהליכי הפרטה הרסניים.

הקריאה למרי אזרחי נובעת מתוך הבנה בסיסית ששינויים לא יגיעו מהפוליטיקה, ובוודאי לא מהארגונים החברתיים. שינויים חברתיים-כלכליים מבניים ועמוקים יכולים להגיע רק מפעילות חוץ-פרלמנטרית ומחוץ לארגונים חברתיים, אין למערכת הפוליטית העכשווית את הכלים לבצע שינויים קשים שיערערו את עצם קיומם האלקטוראלי, אין לארגונים החברתיים ולמגזר השלישי את העוצמות והכלים למוטט את בסיס קיומם בחבל הטבור לשלטון, ואילו מאבק חברתי הקורא תיגר על הקיים חייב לפעמים לפעול מחוץ לכללי הדמוקרטיה ולקרוא למרי אזרחי על מנת להביא לשינויים מרחיקי לכת.

כן, לפעמים הדמוקרטיה מחייבת אותך, אזרח עם אחריות, להפר חוק לפני שהדמוקרטיה הופכת את עורה לשלטון לא דמוקרטי. לכן, אני, אזרח עם אחריות למדינה בלבד, קורא למרי אזרחי.