הכל פוליטיקה פנימית
“כל פוליטיקה היא פוליטיקה פנימית” – האמירה הזאת מיוחסת ליושב ראש הקונגרס המנוח טיפ אוניל. ההבדל בין דבריו של הנשיא אובמה לפני שנה על הסכסוך לבין נאומו השבוע באו”ם, אינו נובע ממהפך מחשבתי אידיאולוגי וגם לא משינוי במפת האינטרסים של ארצות הברית במזרח התיכון. להיפך, דבריו של אובמה השבוע פגעו במידה ניכרת באינטרסים ובמעמד של ארצות הברית במזרח התיכון ובעולם. נשיא צרפת ניקולא סרקוזי זיהה את החולשה הזאת והציג עמדה שונה ומתריסה כלפי האמריקאים, מועד סיום של שנה לתום השיחות הישירות בין ישראל לפלסטינים, על מנת למצב את עצמו בעמדה מרכזית במצב הבינלאומי החדש שנוצר.
אובמה שקוע בבוץ עמוק מאד, וסיכויו להיבחר מחדש הולכים ומצטמצמים. יומני החדשות כאן מציגים בכל יום סיפורים של אנשים שאיבדו את מקום עבודתם ונזרקו מבתיהם, חלקם משפחות מהמעמד הבינוני שלא מצליחות לראות שום אור בקצה המנהרה. השבוע צנחו שוב המדדים בבורסה וכך גם כספי הקרנות הפרישה של הרבה אמריקאים. הדמוקרטים צפו בסימן לבאות לפני שבועיים בבחירות שנערכו לבחירת חבר קונגרס באחד המחוזות בניו יורק, בחירות שנערכו בעקבות פרישתו של חבר הקונגרס אנתוני וינר שפרש לאחר פרסום תמונות מביכות שלו באינטרנט. במחוז הבחירות מתגוררים יהודים רבים והוא נשלט על ידי הדמוקרטים במשך עשרות שנים, החודש הפסידו הדמוקרטים את הכיסא הזה לרפובליקנים.
לקונגרס נבחר בוב טרנר, איש עסקים רפובליקני חסר כריזמה שההישג המשמעותי בקריירה שלו הוא הפקת המופע של מנחה תוכניות הטראש ג’רי ספרינגר. מהניתוח שלאחר ההלם הדמוקרטי עולה שהסיבה לבחירתו של טרנר על פני דיויד וופרין המועמד הדמוקרטי, הייתה חוסר שביעות רצון של הבוחרים מניהול אובמה את הכלכלה האמריקאית ועמדתו כלפי ישראל. לא ברור עד כמה עמדתו של אובמה כלפי ישראל היוותה גורם משמעותי בהצבעתם של הבוחרים היהודים, אולם לנשיא ולמפלגה הדמוקרטית הרושם הציבורי הזה הספיק ונקלט היטב. מסקר שערך מכון גאלופ באחרונה ופורסם אתמול ב”ניו יורק טיימס”, עולה ששיעור היהודים התומך באובמה ירד מ-83% ב-2009 ל-54% כיום, לעומת ירידה בתמיכה מ-66% ל-41% בקרב כלל הבוחרים האמריקאים. כוחם של הבוחרים היהודים אינו מתמצה בכוח הצבעתם, הם בעלי אמצעים ובעלי השפעה בפוליטיקה האמריקאית הרבה מעבר למספרם בכלל האוכלוסייה.
המועמדים הרפובליקנים לנשיאות החובטים באובמה, וגם זה בזה בימים אלו, התחרו ביניהם השבוע מי מהם ניצב במיקום הרחוק ביותר מימינו של נתניהו, ולא חדלו מלפקפק ב”מחויבותו של הנשיא לביטחונה של ישראל”. הגדיל לעשות המועמד המוביל, מושל טקסס ריק פרי, שאף הודיע שהוא יהיה אורחו של חבר הכנסת דני דנון, המשתייך לקצה הימני של “מסיבת התה” של הליכוד; ואם גם זה לא יספיק להוכחת נאמנות, פרי לא יהסס מלהזמין את חברי הכנסת מיכאל בן ארי ואיתמר מרזל, שתמונת עולמם אינה שונה במידה רבה משלו, לפתיחת כנס הוועידה הרפובליקנית הבאה שהשתלטות מחנה מסיבת התה עליה הופכים אותה ללאומנית, שמרנית, פנאטית וחסרת אחריות.
היעדר כל יכולת של אובמה להשפיע, וודאי שלא ללחוץ על ישראל, התגלתה במחזה האבסורד שבו ממשל אובמה נדרש לסיועו של נתניהו על מנת למנוע מהרוב הרפובליקני בקונגרס להפסיק את הסיוע לפלסטינים, פקידי הממשל פנו לנתניהו על מנת שיפעיל את השפעתו בקרב חברי הקונגרס הרפובליקני וימנע החלטה כזו. נתניהו נחלץ לעזרתו של הנשיא.
המטרה המרכזית של אובמה בימים אלה היא להגדיל את סיכויי הבחירה שלו מחדש, כאשר הצגת עמדה אמריקאית המנוגדת לעמדת נתניהו הינה בגדר התאבדות פוליטית עבורו. במופע התיאטרלי שהתרחש השבוע בבניין האו”ם ברק אובמה, בנימין נתניהו ומחמוד עבאס, עסקו בעיקר בפוליטיקה פנימית לא בפתרון הסכסוך. אובמה דיבר אל הציבור האמריקאי, נתניהו לליברמן, יעלון ומתנחלי השטחים ועבאס למפגינים ברמאללה ותושבי רצועת עזה.


