חגיגה, לא מלחמה
כל אחת ואחד מאיתנו שלקחו חלק במהפכה של הקיץ האחרון, יודעים היטב שהקריאה לצדק חברתי לא יכולה להסתיים בגבולות מעמד הביניים היהודי. כל מי שהקריאה לצדק מהדהדת עדיין באוזניהם, מודעים לכך שהדרישה לצדק חברתי חייבת לכלול את כל בני האדם. על כן תמיכה בהכרזה על הקמתה של מדינת פלסטין בדיוק עכשיו היא הזדמנות שכדאי לנצלה לטובת כולנו.
זה הזמן לחגיגה ולחלוקה חדשה של משאבי שתי המדינות שיהיו מחר בין הים והירדן. במרחב הזה יש המוני נשים וגברים שיודעים היטב למה הם/ן מתכוונים/ות במילים צדק חברתי: צדק שאינו מיועד רק למי שיש להם כוח וכסף, צדק חברתי ליהודים וערבים שרוצים לא רק לגמור את החודש בכבוד אלא גם לחיות בתחושה של חופש וחירות.
תארו לעצמכם לרגע את הכרזת העצמאות של מדינת פלסטין לפני 63 שנה, במקביל ויחד עם הכרזת העצמאות של ישראל. אז היינו יכולים לדמיין את ההיסטוריה של המקום הזה ללא מלחמות. לדמיון הזה דרושה יכולת מהפכנית שהקיץ הזה מספק לנו בשפע. החופש לתבוע מן המדינה את מה שראוי להיות שייך לאזרחים כולם, את הבריאות, הרווחה, הדיור. החופש הזה יכול לאפשר לנו לראות מעבר לתעמולה של המדינה שהכזיבה. באותה דרך שהמדינה מכרה את הרכוש המשותף של כולנו היא מוכרת יום-יום את הביטחון שלנו, ללא יכולת לראות שחיים ללא מלחמה הם האפשרות היחידה לביטחון של ממש. הכלים לחשיבה אחרת ולהתבוננות חדשה בחיים שלנו כאן קוראים לנו לשמוח לקראת הקמתה של מדינת פלסטין במקום להכין את הרובים.
באופן אישי, אני ממש לא בטוחה שאני חייבת מדינה. על המדינה שלי אני מאד כועסת. אבל אם הדרך להתפייסות עוברת בהקמתה של מדינה לפלסטינים, כדאי לנסות דרך חדשה. וכדאי לנסות אותה עכשו, ומתוך שמחה. מציאות של חופש וחירות לפלסטינים שבתוך ישראל הישנה וישראל הכובשת תהיה ההישג המוחשי והראשוני של התביעה לצדק חברתי. היא גם תאפשר אותו.



